הבנקים האמריקנים היו אלו שסבלו הכי הרבה במשבר של 2008. הם נאלצו למחוק נכסים פיננסים במיליארדי דולרים ורבים מהם, בעיקר הקטנים יותר, הגיעו לפשיטת רגל. כחלק מתוכנית הסיוע והמיצוב של הבנקים, חייב אותם משרד האוצר האמריקני להנפיק עבורו כתבי אופציה בעבור קבלת כספי הסיוע. אלא מה, ההערכה כי היציאה מהמשבר תהיה ארוכה מתמיד הובילה להנפקת כתבי אופציה (Warrants) בעלי תכונות ייחודיות שאינן קיימות בכתבי אופציה רגילים.
למי שאינו מכיר, כתב אופציה, בדומה לאופציה, הוא נייר ערך המקנה למחזיק בו את הזכות, אך לא החובה, להמירו למניה במחיר ידוע מראש (מחיר המימוש) ובטווח זמן מסוים (מועד המימוש או הפקיעה). כתבי האופציה נסחרים בבורסה מידי יום בדיוק כמו מניות, ועל כן ניתן למכור אותם למשקיע אחר לפני מועד המימוש, ולהשיג רווח הון.
בשונה מכתבי אופציה שגרתיים שמועד הפקיעה שלהם הוא מספר שנים בודדות, כתבי האופציה שהנפיקו הבנקים יפקעו רק בעוד כ- 8 שנים, ב- 2018-2019. המשמעות היא שלבנקים יש די הרבה זמן לחזור לפעילות תקינה ולהגדיל את שוויים עד יום הפקיעה. תכונה ייחודית נוספת, היא שמחיר המימוש של כתבי האופציה האלו מתוקן כלפי מטה בכל פעם שהבנק מחלק דיבידנד מעל מינימום מסוים. למשל, מחיר המימוש של כתב האופציה של וולס פארגו מתואם למטה בכל פעם שיחולק דיבידנד רבעוני גבוה מ- 34 סנט. ברבעונים האחרונים הבנקים כמובן לא חילקו דיבידנדים, אבל הצליחו לאגור כמויות מזומנים די גדולות, מזומנים שיאפשרו להם בעתיד חלוקת דיבידנדים יפים שצפויים להוריד את מחיר המימוש למטה ולהגדיל את האטרקטיביות של כתבי האופציה האלו.
עד עתה, אי הוודאות באשר לעתידה של הכלכלה בכלל והמערכת הפיננסית בארה”ב בפרט עדיין מרחיקה את מרבית המשקיעים מלהשקיע במגזר זה, ומרבית הבנקים נסחרים במכפילי רווח והון נמוכים מאוד בהשוואה היסטורית. במילים אחרות, מניות הבנקים נראות אטרקטיביות למדי היום, וגורואי ההשקעות הגדולים בעולם כבר זיהו את התופעה הזו ומקצים חלק נכבד מכספם לכך.
כתבי האופציה של הבנקים הגדולים כדוגמת בנק אוף-אמריקה (BAC-WTA), וולס פארגו (WFC-WT), גי’.פי מורגן (JPM-WT) וגם אלו של בנקים קטנים יותר כדוגמת קפיטל וואן למשל (COF-WT), נסחרים במינופים של בין 2 ל- 3 ביחס למניות שלהם (מינוף הוא היחס בין מחיר המניה למחיר כתב האופציה). בהנחה שהבנקים לפחות יכפילו את שוויים במהלך 8 השנים הקרובות (וזה בסך הכול אומר עלייה שנתית של 9% במחיר), כתבי האופציה האלו עשויים לשלש ואפילו יותר את ערכם עד למועד הפקיעה.
כמובן שיש גם סיכונים. המספרים בדוחות של בנקים תמיד היו (ויהיו) “בעייתיים” במקצת ולכן ייתכן שמצבם הפיננסי גרוע יותר מכפי שמצטייר מהדוחות שלהם. בנוסף, יש מתאם גבוה בין פעילות הבנקים למצב הכלכלי במשק, ולכן חזרה למיתון נוסף תפגע כמובן בתוצאות של הבנקים. וגם אם זה לא יקרה, עדיין אנו ממשיכים לראות פשיטות רגל של בנקים קטנים ובינוניים נוספים.
יחד עם זאת, לאחר המשבר יוצא הדופן של 2008, התמונה השתנה. קריסת ליהמן ברדרס וההשלכות שלה על הכלכלה ועל שוק ההון הבהירה לכולנו כי הממשל האמריקני לא ייתן לבנק גדול נוסף ליפול בעתיד. ההתאוששות הכלכלית בעולם נמשכת וכמובן שתעשה טוב מאוד לבנקים האמריקנים שיצלחו את המהמורות של השנים הקרובות. גם הריבית הנמוכה בארה”ב, שככל הנראה תישאר כך עוד די הרבה זמן, עושה טוב לבנקים, שיכולים לשמור על מרווח רחב בין ריבית ההלוואות לריבית הפיקדונות. כל הדברים האלו גורמים לי להאמין כי השקעה מפוזרת במספר כתבי אופציה של בנקים אמריקנים גדולים וקטנים, תניב תשואה טובה פי כמה מתשואת שוק המניות ב- 8 השנים הקרובות.
אני עדיין לא קניתי מכתבי האופציה האלו, אבל אם יתפנו לי כספי השקעה בעתיד הקרוב, יש סיכוי טוב שאני אעשה את זה. מה אתם חושבים על כתבי האופציה האלו?
גילוי נאות: לא מחזיק.
