היחסים הפיננסים הם כלי בעל ערך רב בניתוח חברות. הם פשוטים מאוד לחישוב, ואם אתם מודעים למגבלות שלהם, הם יכולים לקצר מאוד את משך הזמן הנדרש בכדי לקבל החלטה האם להמשיך לנתח את החברה בצורה מעמיקה יותר או האם להתרחק ממנה. פרט ליחסי השווי, בהם לא נעסוק הפעם, ניתן למנות שלוש קבוצות עיקריות: יחסי רווחיות, יחסי יעילות ניהול העסק ויחסי חוזק פיננסי. כמובן שקיימים יחסים רבים בכל קבוצה, אך כבר בחינת יחס עיקרי אחד או שניים מכל קבוצה, תצייר בפניכם תמונה ראשונית טובה על איכותה של החברה בהשוואה לחברות האחרות במגזר ובהשוואה לתוצאות ההיסטוריות שלה.
1. יחסי רווחיות: הכנסות גבוהות לבדן אינן אומרות דבר, משום שאין הכרח כי הן יתורגמו לרווח גדול יותר או לדיבידנדים למשקיע. יכולת החברה לצמצם את הוצאותיה לשם הגדלת הרווחיות, חשובה הרבה יותר. יחסי הרווחיות השונים, עונים על השאלה האם החברה מסוגלת לייצר רווח גבוה, ומהן ההוצאות שפוגעות ברווח בצורה המשמעותית ביותר.
שולי הרווח הנקי (הרווח הנקי מחולק בסך ההכנסות), מייצגים את השורה התחתונה של רווחיות החברה. כמובן שככל ששולי הרווח גבוהים יותר כך טוב יותר, אך כמו שאר היחסים הפיננסים, הם אינם אומרים דבר כשהם עומדים לבדם, ויש להשוות אותם לשולי הרווח של חברות דומות (מאותו המגזר) ומתחרות, ולערכים ההיסטוריים משנים קודמות. חברה רווחית, שומרת על רווחיות גבוהה לאורך שנים רבות. טבע למשל, מתמידה על שולי רווח נקי גבוהים של בין 10-20% בכל אחת מעשר השנים האחרונות, מה שמעיד על רמת רווחיות יציבה ואיכותית.
גידול בהוצאות החברה או התחלת איבוד היתרון התחרותי שלה, יתבטאו בירידה בשולי הרווח משנה לשנה, ויאותתו לנו במעוד מועד על ההתדרדרות שהחלה בעסק. במקרה כזה, החברה תאלץ לבצע שינוי מהותי בפעילותה, לפתח מוצר חדש או למצוא שוק מכירות חלופי, להגדלת רווחיותה בחזרה. עד שזה יקרה, העדיפו חברות אחרות. יחד עם זאת, חשוב לוודא כי שולי הרווח לא הצטמצמו בצורה חריגה בשל הוצאות שאינן קשורות לפעילות התפעולית של העסק, למשל כתוצאה מהוצאות מימון גבוהות. לכן, חשוב לבחון גם את שולי הרווח התפעולי (הרווח התפעולי מחולק בסך המכירות), שינטרלו הפרעות כאלו.
2. יחסי יעילות ניהול העסק: יחסים אלו מודדים את המהירות בה יכולה החברה להפוך את הנכסים שלה למזומנים, והם יכולים להציג בפנינו את מידת יכולתה של החברה לגייס תוך זמן קצר מזומנים לרכישת נכסים נוספים או לתשלום לספקים. יכולת זאת חשובה במיוחד במצבי חירום, כמו מיתון במשק, אך גם לצורך שמירה על היתרון התחרותי של החברה לאורך זמן.
תקופת הגביה הממוצעת (365 ימים בשנה מוכפלים בחשבונות הלקוחות והחייבים ומחולקים בסך המכירות), מודדת את המהירות בה גובה החברה את התשלומים מלקוחותיה. כמובן שתקופה קצרה ככל שניתן תהיה עדיפה, אך בדרך כלל חברות מאפשרות ללקוחותיהם הגדולים תקופת אשראי של 60 יום. תקופת גביה ארוכה מכך, משמעותה שהחברה אינה גובה את התשלומים מלקוחותיה באופן יעיל. אם החברה לא שיחררה לאחרונה לשוק מוצר חדש כלשהו והאריכה את תקופת האשראי ללקוחות באופן זמני, מישהו במחלקת המכירות או באגף גביית הכספים בחברה אינו עושה את עבודתו בצורה יעילה.
3. יחסי חוזק פיננסי: יחסים אלו עוזרים לנו להבין כיצד החברה תוכל להתמודד עם ההתחייבויות הפיננסיות ארוכות הטווח שלה ומה מידת היכולת הכספית שלה לשדרג את נכסיה. יחס המינוף הפיננסי (סך חובות החברה לחלק להון העצמי שלה) מבהיר לנו כמה מנכסי החברה מומנו באמצעות לקיחת הלוואות. אין מניעה להשקיע בחברות עם יחס מינוף גבוה יחסית אם הן חברות צעירות שעדיין לא הספיקו לצמצם את ההלוואות הראשוניות שנטלו לצורך הקמת העסק. יחד עם זאת, עבור חברות בוגרות יותר כדאי להימנע מהשקעה במניות שלהן במקרה שיחס המינוף גבוה מ- 30%-40%. דוגמא למניות ממונפות כאלו הן מניות הנדל”ן או הפיננסים, שהגיעו ליחסי מינוף גבוהים מאוד ב- 2006-2007 ומאוחר יותר, כשהגיע המשבר, הן איבדו את מירב שווין.
