תודו, שאחד המתקנים הכי כיפים בלונה פארק, היא רכבת ההרים. מסכימים? בשוק ההון לעומת זאת, כולנו היינו רוצים שהדרך שלנו לרווחים לא תהיה רצופה בכל כך הרבה עליות וירידות בלתי צפויות, כמו בשוק המניות. ובכן, לפני מספר ימים הייתה לי שיחה מעניינת עם אחד ממנהלי ההשקעות המקצועיים ביותר שאני מכיר, והוא הראה לי שאפשר להרוויח יפה מאוד גם ללא התנודתיות הרבה של שוק המניות.
בשביל לשכנע אותי, הוא הראה לי גרף שהשווה בין התשואה של אחת הקרנות הוותיקות שהחברה שלו מנהלת – אלטשולר שחם אג”ח שקלית (קרן המשקיעה בעיקר באגרות חוב ממשלתיות ישראליות), למדד תל אביב 100 המנייתי ב- 11 וחצי השנים שחלפו מאז שנת 2000. רוצים לנחש מי ניצחה? ובכן, זה היה אמנם ניצחון בכמה עשיריות האחוז, אבל למרבה הפליאה, דווקא הקרן השקלית הייתה זאת שהכתה את המדד המנייתי!
כשהשוויתי את הקרן הזו לקרנות נאמנות שקליות אחרות או למדד אג”ח שקלי, היא גברה עליהם. אולם, גם תשואת מדד האג”ח השקלי עצמו, לא נפלה בצורה דרמטית מתשואת המדד המנייתי. הייתכן שאפשר לנצח את שוק המניות באמצעות אגרות חוב סולידיות שכאלו? יצאתי לבדוק.
היות ושוק המניות והאג”ח התל אביביים צעירים יחסית, הלכתי לחפש את התשובה בשוק האמריקני. לא הייתי צריך להרחיק, משום שהתשובה נמצאה במדף הספרים שלי, בספרו המעולה של פרופסור ג’רמי סיגאל – “מניות לטווח הארוך”. סיגאל משווה את התשואות של שוק המניות אל מול שוק האג”ח הממשלתי בין השנים 1871-2001, והממצאים שלו חד משמעיים – בתקופת מדידה של 20 שנה או יותר, המניות תמיד הניבו תשואה חיובית ובנוסף היכו את האג”ח בכ- 95% מהזמן. בטווחים קצרים יותר, האחוזים מתחילים כבר להצטמצם, ובהשקעה קצרה מ- 5 שנים, היתרון של המניות כבר יורד בצורה דרמטית.
הביקורת העיקרית על המחקר של סיגאל, נעוצה בכך שלא לכל המשקיעים יש אופק השקעה של 20-30 שנים. זה נכון, ולכן מעלה מסקנה ראשונה. בנוסף, יש הטוענים כי המאה הקודמת הייתה טובה בצורה יוצאת דופן עבור הכלכלה האמריקנית, מה שהקל על המניות לנצח, ולא בטוח שזה מה שיקרה במאה הנוכחית. ואכן, העשור הנוכחי לא היה אופטימאלי, בלשון המעטה, עבור המניות האמריקניות. יותר מזה, ב- 30 השנים האחרונות, היו רק 4 תקופות של 10 שנים בהן התשואה השנתית הממוצעת של המניות נפלה מזו של האג”ח. אלו 4 העשורים שהסתיימו בשנים 2010, 2009, 2008 ו- 2007. האם האג”ח האמריקניות יגברו מעתה על המניות? קשה לי להאמין. למרות הצמיחה האפסית של כלכלה ארה”ב, תשואת הרווח (Earning yield, פרמטר דומה להופכי של מכפיל הרווח) של המניות האמריקניות הגדולות עומדת על כ- 7%, 5% יותר מתשואת האג”ח האמריקניות ל- 10 שנים. גם אם הרווחיות של החברות האמריקניות תצטמק ברבעונים הקרובים, ולהערכתי זה צפוי לקרות, עדיין נראה כי המניות יניבו תשואה גבוהה יותר מהאג”ח בעשור הקרוב.
השורה התחתונה – השקעה במניות מתאימה רק לאלו מכם שיודעים לבחור מניות בודדות הנסחרות מתחת לערכן הכלכלי, או לחילופין כאלו שמבצעים השקעה חודשית קבועה בקניית יחידות מתעודות סל מניתיות למשך תקופה רציפה של 10 שנים לפחות (פעולה הנקראת Dollar cost averaging), ומסוגלים לסבול תנודתיות מחירים גבוהה מבלי למכור את החזקותיהם. אם אתם לא עונים על שתי הדרישות האלו, אתם מסתכנים בכך שתעלו על רכבת הרים ממנה תצטרכו לקפוץ בהפתעה ולא בהכרח בנקודה גבוהה יותר מזו בה התחלתם. במקרה כזה, עדיף שתבחרו באפיק האג”חי, שאולי יניב לכם רווחים נמוכים יותר, אבל תישנו הרבה יותר טוב בלילה.
