אחת מאסטרטגיות ההשקעה הרווחיות והותיקות ביותר שאני מכיר, היא שיטת “כלבי הדאו” (Dogs of the Dow) שהגה מייקל היגנס בתחילת שנות ה- 90. באסטרטגיה זו אתם קונים בתחילת כל שנה את 10 המניות מתוך מדד הדאו ג’ונס בעלות תשואת הדיבידנד (הדיבידנד השנתי שחולק ביחס למחיר המניה) הגבוהה ביותר בשנה האחרונה. כל דיבידנד שאתם מקבלים צריך להיות מושקע בקנית יחידות נוספות מהמניות שחילקו אותו. בסוף השנה עליכם למכור את המניות ולקנות עשיריית כלבים חדשה.
הרעיון מאחורי האסטרטגיה הוא שחברות גדולות לא יכולות להיסחר לאורך יותר מידי זמן עם תשואת דיבידנד גבוהה מהממוצע בשוק. בנוסף, מדובר בחברות מובילות שוק בעלות ממדים עצומים, מה שמוביל אותן לתנודתיות מחירים נמוכה יותר בהשוואה לשוק המניות כולו. למעשה, אפשר להסתכל על המניות האלו כמו על אג”ח קצרות טווח, המשלמות ריבית קבועה (תשואת הדיבידנד), אולם עם פוטנציאל לרווחי הון גדולים יותר משל אג”ח. לכן, האסטרטגיה עשויה להתאים גם למשקיעים שמעוניינים בחשיפה לשוק המניות אבל לא בנויים לנסיעה על רכבת ההרים של מדדי המניות הקטנות יותר. היום, תשואת הדיבידנד הממוצעת של החברות האמריקניות הגדולות גבוהה מתשואת האג”ח האמריקניות, ולכן לי באופן אישי אין ספק שהשקעה במניות עדיפה על אג”ח בתנאים הנוכחיים.
עם זאת, מכיוון שמדובר בחברות ענק שלא חוות ירידות בדרך כלל או עליות מחירים דרמטיות מידי בפרקי זמן קצרים, אי אפשר לצפות מאסטרטגיה כזו להכות את שוק המניות בפער גדול מידי. למרות זאת, מאז שהוצגה לראשונה לפני כ-21 שנה, תיק כלבי דאו היה מניב תשואה שנתית ממוצעת של 11%, כשני אחוזים מעל המדדים האמריקנים המובילים. לא רע. מה שיותר מעניין, הוא שהאסטרטגיה עובדת ככל הנראה טוב יותר בשנים בהן השוק מדשדש או יורד. כך למשל, בשנים 2000-2002 כלבי הדאו הניבו תשואה ממוצעת חיובית של כ- 7% בעוד השוק האמריקני צלל למטה. בשנתיים האחרונות השיטה הניבה 16.3% ו- 20.5% בהשוואה למדד הדאו ג’ונס שהניב 8.4% ו- 14.1% ולמדד ה- S&P500 שהניב 2.1% ו- 15.1% באותן שנים. תשואה עודפת משמעותית.
אם אתם רוצים ליישם את האסטרטגיה היום, כלבי הדאו לנקודת הזמן הזו הם: AT&T, וורייזון, מרק, פייזר, ג’ונסון אנד ג’ונסון, פרוקטור אנד גמבל, שברון, DuPont, ג’נרל אלקטריק וג’י פי מורגן. רובן חברות גלובאליות שצפויות להמשיך לצמוח, להרוויח ולחלק דיבידנדים יפים גם אם הכלכלה האמריקנית תמשיך לגמגם.
למי שדווקא בעניין של מניות ישראליות, אתם מוזמנים להציץ על עשרת כלבי ת”א 25: אלביט מערכות, אסם, בזק, גזית גלוב, דלק קבוצה, חברה לישראל, טבע, כיל, סלקום ופרטנר. את רובן תמצאו במדד תל-דיב, הכולל את המניות הגדולות ביותר אשר תשואת הדיבידנד השנתית המינימאלית שלהן הייתה 2% בשתיים מתוך שלוש השנים האחרונות.
מובן שלא כל המניות ברשימה נראות מבטיחות. לדוןגמא, תשואת הדיבידנד הגבוהה של חברות הסלולאר ככל הנראה מטעה. הרווחים שלהן הולכים להתכווץ בהדרגה בשנים הקרובות לאור הכניסה של המפעילים החדשים ובעקבות התגברות הרגולציה כנגדן, והדיבידנדים צפויים להצטמצם בצורה משמעותית. מצד שני, יכול להיות שגם המניות שלהן ירדו למחירים נמוכים מידי. זהו החיסרון העיקרי של האסטרטגיה – קושי פסיכולוגי לרכוש מניות של חברות שיש עננה מסוימת על הפעילות שלה. אבל, בשביל להצליח בשיטה הזו צריך לעצום עיניים ולהתמיד בשיטה לפחות מספר שנים, אחרת זה לא יעבוד.
* * *
לדאבוני, תקנות הייעוץ הכללי החדשות של הרשות לניירות ערך אוסרות עלי להתייחס לתגובות שלכם בעמוד זה, ולכן אם יש לכם שאלות אתם מוזמנים לכתוב לי לאימייל yinon@bursa4u.com . הדברים מובאים לצורך מידע כללי בלבד ואין לראות בהם משום המלצה ו/או ייעוץ לגבי כדאיות ההשקעה בניירות ערך ו/או מכשירים פיננסיים אחרים. הדברים אינם מהווים תחליף לייעוץ ספציפי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם, וכל העושה בהם שימוש עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. לכותב אין רישיון ייעוץ השקעות והוא לא מחזיק אף אחד מהניירות שהוזכרו.
