בתקופה האחרונה, פונים אלי משקיעי תעודות סל לא מעטים בשאלה האם שוק המניות יקר והאם כדאי למכור את התעודות המנייתיות שהם מחזיקים ולרכוש תעודות אג”ח. שאלה מצוינת, שהתשובה עליה תלויה בשאלה האם ניתן לתזמן את השוק?
מרבית משקיעי הטווח הארוך שתשאלו, יאמרו לכם בביטחון כי לא תוכלו לעשות את זה. מדוע? משום שתקופות המעבר בין שלבי מחזור הכלכלה (צמיחה, האטה, מיתון והתאוששות) אינן חד משמעיות. בנוסף, שוק ההון מגלם את הציפיות לגבי עתידה של הכלכלה, ולכן התנהגותו בנקודות המעבר אף חדה יותר משל המשק, ולכן בלתי ניתנת לחיזוי מדויק.
אם תתעקשו, ותבקשו שיוכיחו את טענתם, הם ישלפו את התרגיל המוכר הבא. קחו מדד מרכזי כלשהו, והשוו בין שני משקיעים: המתמיד, זה הרוכש תעודת סל העוקבת אחר המדד בתחילת התקופה ומוכר אותה רק בסוף הדרך, ומתזמן השוק, היוצא ונכנס אל התעודה על פי תחושת הבטן שלו. אם תעשו את זה למדד ת”א 100 למשל, תיווכחו כי המשקיע המתמיד היה משיג תשואה שנתית (נומינלית) ממוצעת של כמעט 8.5% בעשור האחרון (2000-2009).
מתזמן השוק לעומת זאת, היה מפספס לפחות כמה חודשים שהניבו תשואות חיוביות בצורה יוצאת דופן, ולכן תשואתו הייתה נפגעת. למשל, אם הוא היה מפספס את שלושת החודשים הטובים ביותר של השוק (שדרך אגב, התרחשו דווקא בתקופה הדובית שלאחר התנפצות בועת ההייטק בתחילת העשור), הוא היה משיג תשואה נמוכה בחצי, 4.2%!
המסקנה שלהם ברורה – אם רכשתם תעודות סל מנייתיות ותעודות אג”חיות, החזיקו אותם לשנים רבות, מבלי לשנות את הרכב התיק, ולא משנה כיצד מתנהג השוק. האומנם? מתנגדי שינוי התיק חוטאים בהטיית האישור (confirmation bias), ומייחסים משקל רב יותר דווקא לממצאים המאשרים את טענתם, תוך שהם מתעלמים מאלו הסותרים אותה.
למשל, מה לגבי החודשים הגרועים של השוק. בדיוק מאותן סיבות של אי יכולת התזמון, יש גם אותה סבירות שמתזמן השוק יפספס דווקא את החודשים הגרועים ביותר. ומה יקרה אז? אם הוא יפספס את שלושת החודשים הגרועים ביותר של העשור, תשואתו השנתית הממוצעת תהיה 15%, כמעט כפולה מהתשואה של המשקיע המתמיד. ברור שמתזמן השוק יצבור עמלות מסחר גבוהות יותר וגם יפגע כתוצאה מתשלום מס במהלך הדרך. ועדיין, בתרחיש כזה, הוא יגבר על המשקיע המתמיד.
אל תבינו אותי לא נכון, זאת שגיאה לנסות לתזמן את השוק. יחד עם זאת, זו גם טעות להתעלם מהשינויים המתחוללים בתיק שלכם כתוצאה מהתנהגות השוק. אז מה לעשות? אל תתזמנו, תאזנו. כלומר, התעלמו מהתחזיות הכלכליות לגבי עתידו של המשק או של שוק ההון, אבל ערכו איזון מחדש לתיק שלכם מידי תקופה, נניח אחת לשנה, בהתאם למה שכבר קרה בשוק בשנה החולפת, על מנת לשמור על הקצאת נכסים קבועה פחות או יותר בתיק שלכם.
לדוגמא, נניח שהתיק שלכם מורכב מ- 100 שקלים של תעודות סל מנייתיות ו- 100 שקלים בתעודות אג”חיות (חלוקה של 50-50%). בשנת 2008, התכווץ החלק המנייתי שלכם ב- 50% והחלק האג”חי ב- 20%. כעת, התיק שלכם מכיל 50 שקלים במניות ו- 80 שקלים באג”ח. על מנת לשמור על הקצאת נכסים קבועה של 50-50%, עליכם למכור 15 שקלים של אג”ח ולרכוש 15 שקלים של מניות (כך יהיה לכם 65 שקלים מכל אחד). לחילופין, אם יש בידכם 30 שקלים פנויים להשקעה, תוכלו לרכוש בהם יחידות מנייתיות נוספות, וכך לשמור על תיק מאוזן מבלי למכור אג”ח. ב- 2009, סביר להניח שדווקא הרכיב המנייתי בתיק עלה יותר מהאג”ח, ולכן תצטרכו למכור קצת מניות ולקנות עוד אג”ח.
מובן, שלא תמיד האיזון יהיה לטובתכם. בשנים בהן שוק המניות יגבר על שוק האג”ח, הייתם יכולים להרוויח יותר כסף אם לא הייתם מאזנים את הנכסים בתיק. אבל, את זה אפשר להגיד רק בדיעבד, ובכל מקרה זה יגדיל את הסיכון של התיק מעבר לזה שאתם מוכנים לקחת.
