הרבה מילים כבר נאמרו לגבי העלאת הריבית הראשונה המתוכננת של הפד בספטמבר. בפועל, ולדעתי שלא במפתיע, חברי הפד בחרו שלא להעלות את הריבית עד עתה. למה לא מפתיע? ראשית, כי אין אינפלציה בארה”ב. התחזקות הדולר מוזילה את המוצרים המיובאים ויחד עם ירידת מחירי הסחורות ומחירי האנרגיה הנמוכים מובילים לעליית מחירים כמעט אפסית (ב-12 החודשים האחרונים עלה מדד המחירים לצרכן בארה”ב ב- 0.2% בלבד). זה קורה כמעט בכל העולם, ואצלנו בארץ האינפלציה ב-12 החודשים האחרונים הייתה שלילית לולא המשך עליות מחירי השכירות. דפלציה יש גם במדינות רבות באירופה.
למי שלא מכיר את הנושא, אחת הסיבות להעלאת ריבית היא הקטנת האטרקטיביות של האשראי לצרכנים, מה שמוביל לבלימה של הביקושים במשק, וכך לעצירת עליות המחירים. במילים אחרות, העלאת ריבית מטרתה לעצור את האינפלציה. לכן, בהיעדר אינפלציה, אין היגיון להעלות את הריבית.
חברי הפד מעריכים כי האינפלציה תגיע לסביבת ה-2% בשנה כבר בשנים הקרובות, ולכן סבורים שיש להעלות את הריבית בהדרגה כדי למנוע עלייה חדה מידי של המחירים במשק. בפועל, יכול להיות שהם טועים. בעידן בו מחירי הסחורות נמוכים, הביקושים בעולם נמוכים גם הם, עלויות הסחר נמוכות והגלובליזציה הולכת ומתגברת (אפשר להזמין כל מוצר שנרצה ממקומות רחוקים ובזול), יכול בהחלט להיות שאנחנו הולכים לתקופה ללא אינפלציה, אולי אפילו של דפלציה.
גם מכיוון הצמיחה אין צורך דחוף להעלות את הריבית. הכלכלה האמריקנית אמנם נראית לא רע, אבל מנגד גם לא מציגה צמיחה משמעותית, וזה לאחר 6 שנים בהן “נזרקו” מעל 4 טריליון דולר לשוק כחלק מתוכנית ההרחבה הכמותית של הפד. לפי תוצאות הרבעון האחרון, הצמיחה של החברות האמריקניות מגיעה בעיקר מרכישות ומיזוגים, וגם היא נמוכה. שורת הרווח הנקי למניה גם היא גדלה רק במעט, ובעיקר בגלל buybacks (רכישה עצמית של מניותיהן). בהיעדר צמיחה אורגנית תקינה, כנראה שאין דחיפות להעלאת ריבית.
אז למה כן להעלות את הריבית?
ריבית נמוכה לאורך זמן היא כמו סם ממכר שניתן בחינם לצרכנים – כולם צורכים אותו ובהיקפים הולכים וגדלים, ואז קשה כבר לגמול את המשתמשים בו. אילו החברות האמריקניות היו משתמשות במינוף הזול כדי להגדיל את העסק זה היה טוב, אבל הבעיה היא שהחברות משתמשות בהלוואות חדשות כדי לרכוש חברות אחרות (מה שלא תמיד מגדיל את שורת הרווח כי לא נוצרת סינרגיה בין החברות הממוזגות) וכדי לרכוש את מניותיהן בחזרה. אני לא אומר שאלו לא דברים חיוביים עבור המשקיעים, אבל הם לא יכולים לייצר צמיחה בריאה לאורך זמן. בדיוק מזה הפד חושש.
בנוסף, סביבת ריבית נמוכה עלולה לייצר בועות נכסים מסוגים שונים (שוב, כי זול לקחת הלוואה ולרכוש עוד נכסים). זה בא לידי ביטוי לא רק בתמחור יקר יחסית של שוק המניות האמריקני, אלא גם במחירי הדירות, שכבר עלו לרמה גבוהה (אם כי לא בועתית כמו ב- 2006). גם בארץ אנו רואים את ההשפעה של הריבית האפסית על מחירי הדירות. גם זה לא דבר בריא ולכן הפד שוקל להעלות את הריבית.
ההערכה השכיחה של הכלכלנים והאנליסטים היא כי בסופו של דבר הריבית תהיה חייבת לעלות מתישהו. השאלה מתי. כאמור, ההערכה הזו מתבססת על ההנחה שבמוקדם או במאוחר נראה את שיעור האינפלציה חוזר לסביבת 2% בשנה. השאלה הגדולה היא האם זה באמת יקרה בעתיד הנראה לעין? קטונתי מלחזות את העתיד, אבל לא אתפלא אם יסתבר שאנו נמצאים בעידן חדש (מופלא) – עידן עם צמיחה נמוכה ושיעור אינפלציה אפסי (כתבתי מקודם למה זה תרחיש אפשרי). ואז, זה יגרור גם שינוי במדיניות הריבית של הבנקים המרכזיים. במילים אחרות, ייתכן שגם אם הפד יעלה את הריבית בעשירית האחוז או שתיים באוקטובר, המשך ההעלאות עשוי להיות איטי מאוד (אגב, אולי הפד חושב שהוא ימציא כלכלה חדשה – העלאות ריבית שייצרו אינפלציה…).
למי זה טוב ולמי פחות?
כאמור, ריבית נמוכה טובה לחברות – הן יוכלו להמשיך להתמנף בזול, לבצע עוד רכישות ובייבקאים וכך להגדיל את הרווח למניה ואת שוויין. זה מה שנתן רוח גבית למניות אתמול לאחר הודעת הפד. מנגד, לבנקים האמריקנים זה פחות טוב היות והם יאלצו להמשיך לפעול תחת מרווח אשראי מצומצם. זה לא אומר שמניות הבנקים לא אטרקטיביות (לדעתי, זה אחד המגזרים האטרקטיביים ביותר היום בוול סטריט), אבל יהיה להן קשה יותר לעמוד ביעדי הצמיחה שהמשקיעים הציבו להם.
עוד מישהו שיסבול אם הריבית תישאר נמוכה לתקופה ארוכה הם החוסכים לפנסיה. היות ורוב חסכונותיהם מושקעים באג”ח, כל עוד הריבית נמוכה הן ימשיכו להניב תשואות אפסיות, מה שיקטין מאוד את היקף החיסכון הפנסיוני של החוסכים בסוף הדרך. כידוע, קצבת הזקנה מחושבת בדרך כלל על פי תשואה שנתית ממוצעת של כ- 3.5%-4% בשנה, תארו לכם כיצד יראה החיסכון הפנסיוני שלכם בעוד 20-30 שנה אילו התשואה הממוצעת תהיה 1% למשל. זה יכול לייצר בעיה לחוסכים דרך קרנות הפנסיה (מעבר לשאר הבעיות שיהיו לקרנות בעוד 20-30 שנה בעקבות עליית תוחלת החיים…). לא שאני רומז שהפרשה לקרנות פנסיה אינה דרך נבונה לחסוך – להיפך, זאת דרך מצוינת וגם אין דרך אחרת ליהנות מהטבות המיסוי והשלמת ההפרשה על ידי המעביד. אבל, חייבים להבין שסביבת הריבית האפסית והתשואות הנמוכות הצפויות לשוק האג”ח בעשורים הקרובים, מגדילים את הכדאיות של כל אחד מאיתנו לבנות לעצמו תיק חיסכון לטווח הארוך שישמש אותו כתוספת לחיסכון הפנסיוני הסטנדרטי בעת הפרישה.
