אובמה חגג אתמול את בחירתו לנשיא ארה”ב לקדנציה נוספת, אך החגיגות לא צפויות להימשך זמן רב. אם עד סוף השנה לא יושג הסכם ארוך טווח בין הרפובליקנים לדמוקרטים לגבי צמצום הגירעון של המדינה, יפקעו באופן אוטומטי תוקפן של הטבות המס לכל שכבות האוכלוסייה בארה”ב ויבוצעו קיצוצים בסעיפי תקציב רבים. הסצנריו הזה מכונה “המצוק הפיסקאלי”, דימוי שתבע ברננקי לכך שביטול ההטבות והקיצוצים יפילו את הכלכלה האמריקנית למיתון, תוך השפעה שלילית מאוד על התמ”ג (תוצר מקומי גולמי) של ארה”ב.
גם סוכנויות הדירוג חוששות מכך, וסוכנות דירוג האשראי פיץ’ כבר הזהירה אתמול כי ארה”ב עלולה לאבד את דירוג האשראי המושלם שלה (AAA) אם לא תפתור את סוגיית ה”מצוק הפיסקאלי” בהקדם.
לפני שאגיע להערכות שלי למה שיקרה, אנסה להסביר בכמה משפטים במה מדובר עבור אלו מכם שלא סיימו תואר בכלכלה ואינם מכירים את התיאוריה של קיינס. באופן כללי, יש מדיניות מוניטארית ומדיניות פיסקאלית. הראשונה, המוניטארית, היא מדיניות מאקרו-כלכלית המשפיעה ישירות על הכסף ולא על שוק המוצרים, והיא מבוצעת על ידי הבנק המרכזי (במקרה שלנו בנק ישראל ואצל ארה”ב אחראי על כך הפדרל ריזרב = הפד ברננקי).
הרעיון הוא לפקח על כמות אמצעי התשלום במשק ונזילותם. כלומר, בתקופה של לחצים אינפלציוניים, מיושמת מדיניות מוניטארית מצמצמת שמנסה להעלות את שווי הכסף באמצעות העלאת ריבית ולהקטין את כמותו על ידי הנפקת איגרת חוב ממשלתיות. מנגד, בתקופות שפל של מיתון, כמו שאנו רואים בשנים האחרונות במקומות רבים בעולם, ינקוט הבנק המרכזי במדיניות מוניטארית מרחיבה, שתפעל להורדת שווי הכסף והגדלת כמותו על ידי הורדת הריבית וקניית אג”ח מהציבור ומהבנקים. זה בדיוק הרעיון בבסיס ההרחבות הכמותיות שבוצעו בארה”ב ולאחרונה גם באירופה. מאחורי הדברים האלו עומדת ההנחה כי תוספת כסף למשק מגדילה את היקף הצריכה של הציבור ומביאה לכן להגדלת הביקוש והתמ”ג, וכן לצמצום שיעור האבטלה. המערכת הפיננסית בארה”ב אכן התייצבה, אולם עד עתה המהלך הזה נושא פירות חלקיים בלבד – הצמיחה מתונה והאבטלה ירדה רק במעט.
פרט למדיניות המוניטארית, ישנה גם מדיניות פיסקאלית, בה בעצם אנו עוסק העדכון הזה. כאן, מדובר במדיניות התקציבית של הממשלה, שמיועדת להשפיע על הפעילות הכלכלית במשק. למעשה, שני הכלים העומדים בפני הממשלה הם שינוי בהיקף המס הנגבה מהציבור ושינוי בהוצאות הממשלה והסקטור הציבורי. לצורך עזרה למשק בשעת משבר או האטה כמו היום, הממשלה נוקטת במדיניות פיסקאלית מרחיבה שמגדילה את הוצאות הממשלה ומקטינה את היקף גביית המסים. זה אמור לעודד את הפעילות הכלכלית במשק, אולם החיסרון הוא ירידה בהכנסות הממשלה ולכן גידול בגירעון.
זה בדיוק מה שקרה לארה”ב – היא חילקה הטבות מיסוי מרחיקות לכת שהרחיבו את הגירעון שלה, שהיה אדיר עוד לפני המשבר. הבעיה היא שהדמוקרטים והרפובליקנים אינם מסכימים באשר להמשך הטבות המיסוי ובאשר לגובה הקיצוצים. למרות בחירתו של אובמה, הרפובליקאים צפויים לעשות לו הרבה בעיות בקונגרס, שם הרוב שלהם אף גדל לאחר הבחירות הנוכחיות.
להערכתי (ואני נמצא בדעת הרוב בעניין הזה), בשנה הקרובה (לפחות עד סוף 2013) נראה המשך של המדיניות המרחיבה הן בתחום המוניטארי (ריבית נמוכה ורכישות אג”ח מסיביות של הפד) והן בתחום הפיסקאלי (הארכת הטבות המיסוי), כך שארה”ב לא הולכת ליפול מ”הצוק” בקרוב. בהמשך, אולי ב- 2014 או קצת יותר מאוחר, אני מניח שהבעיה תצוץ שוב אל פני השטח ותחייב התמודדות אמיתית של אובמה וברננקי (אם ימשיך לקדנציה נוספת) עם יישום הגזירות הכלכליות ההכרחיות בשביל להבריא את אמריקה מהגירעון העצום שלה. אחרת, ארה”ב צועדת בכיוון הבטוח לתרחיש הרסני כמו של יפן.
בסופו של יום, המשך המדינית המרחיבה צריך לעשות טוב לנכסי סיכון, כמו שוק המניות, ובמיוחד לאור הריביות הכול כך נמוכות בשוק. לאחרונה אני שומע עוד ועוד מנהלי השקעות שאומרים שכבר באמת אין חלופות אג”ח אטרקטיביות, ולכן הם מגדילים את השיעור המנייתי בהשקעות שלהם. גם זה צריך לעשות טוב למניות. כמו שאתם יודעים אני ממש לא נביא, אבל אם ההערכות האלו יתממשו, הירידות החדות של אתמול הן לא תחילתה של מגמה שלילית אלא רק התפרצות פחד רגעית, ושוק המניות האמריקני ימשיך במגמה של השנים האחרונות. הנפילה מהצוק תדחה לכן למועד מאוחר יותר. בכל מקרה, אני ממשיך לחפש מניות סופר-זולות ומעריך שהמשך ירידות לא-רציונאליות יעזור לי להכניס את המזומנים הפנויים בתיק המניות שלי לפעילות מנייתית (רכישת מניות חדשות או חיזוק פוזיציות קיימות).
