כמה מניות להחזיק בתיק השקעות

המשקיעים הגדולים מחזיקים מעט מניות בתיק ואילו קרנות נאמנות מחזיקות עשרות מניות – מי צודק?

מכירים את המשפט “אל תשימו את כל הביצים בסל אחד”?

ברור, מי לא…

מצד אחד, אם קונים מעט מידי מניות לתיק אז הוא יהיה מסוכן מידי, אבל מצד שני אם נקנה יותר מידי מניות נאבד את הסיכוי להשיג תשואה גבוהה מתשואת השוק.

אז מהו מספר המניות הנדרש על מנת שהסיכון לא יהיה גבוה מידי אבל עדיין יהיה לנו פוטנציאל לנצח את השוק?

מה זה בכלל סיכון?

סיכון בהשקעות הוא רמת הסבירות שהתוצאה של השקעה מסוימת תהיה שונה ממה שאנו מצפים שהיא תהיה. במילים אחרות, זה הסיכון שנפסיד כסף בהשקעה בגלל שטעינו.

לדוגמה, הסיכון הכרוך בהשקעה באגרת חוב של ממשלת ישראל הוא נמוך – אם נחזיק את האגרת עד לפידיון שלה נקבל את הכסף בסבירות מאוד מאוד גבוהה. לעומת זאת, הסיכון הכרוך בהשקעה באופציות מעו”ף (אופציות על מדד ת”א 35 הנסחרות לטווח קצר של עד כמה חודשים), הוא מאוד גבוה, מפני שכמעט בלתי אפשרי לחזות על איזה ערך יעמוד המדד בסוף החודש.

סיכון נמדד בדרך כלל על ידי פרמטר הנקרא סטיית התקן, המודדת את רמת הפיזור של ערכים מסוימים מסביב לערך הממוצע שלהם.

לדוגמה, תשואת שוק ההון האמריקני הממוצעת עומדת על 9% בשנה עם סטיית תקן של כ-20%. המשמעות היא שהתשואה השנתית של השוק האמריקני תנוע בין 11%- ל- 29% בכל שנתיים מתוך שלוש שנים.

אם התשואה הממוצעת של תיק המניות שלנו היא גם כן 9% אבל סטיית התקן שלו היא 30%, המשמעות היא שהתיק שלנו מסוכן יותר מהשוק. לעומת זאת, אם סטיית התקן של התיק שלנו עומדת על 5%, התיק שלנו פחות מסוכן מהשוק.

שימו לב שלמעשה יש פה בלבול של המשקיעים, כי הרי פרמטר סטיית התקן מודד תנודתיות ולא סיכון אמיתי (כלומר סיכון כלכלי אן עסקי), אבל זו הטרמינולוגיה בה משתמשים רוב המשקיעים להגדרת הסיכון.

סיכון השוק

בשוק ההון קיימים שני סיכונים עיקריים: סיכון השוק כולו וסיכון החברה הבודדת.

סיכון השוק הינו הסיכון הנובע מהתנודות במחירי המניות בשוק ההון. ישנם גורמים רבים המשפיעים על מחירי מניות, כגון שינויים טכנולוגיים, שינויים רגולטוריים, שינויי מאקרו ועוד. ההשפעה על המניות יכולה להיות קטנה או גדולה, בהתאם לעוצמת השינוי על התוצאות הכספיות של החברות.

ניתן לצמצם את סיכון השוק על ידי גיוון תיק ההשקעות שלנו ברכיבי השקעה שונים. לדוגמה, החזקת תמהיל של רכיבים מנייתים ורכיבים בסיכון נמוך יותר, כגון אג”ח, תקטין את הסיכון הזה. אבל צריך לזכור שככל שיקטן שיעור הרכיב המנייתי בתיק, כך יקטן הסיכון אך במקביל תצמצם גם תשואת התיק.

דרך נוספת להקטנת סיכון השוק היא על ידי התעלמות מהתנודות של השוק בטווח הקצר, והוספת כסף לתיק על בסיס קבוע, תוך הסתכלות ארוכת טווח. לדוגמה, קנית יחידות נוספות מתעודות סל העוקבת אחר מדד מניות מוביל, עשויה להוות דרך נבונה להקטנת סיכון השוק.

בכל מקרה, מכיוון שהתנהגות השוק לא ניתנת לחיזוי, לא ניתן להימנע מסיכון השוק לגמרי, שהרי כולנו יודעים שבעיתות מפולת גם החזקה של מאות מניות לא תמנע את ירידת ערך התיק שלנו לתקופה זמנית.

במילים אחרות, גם אם תבחרו להחזיק מאות מניות בתיק, הוא לא יהיה חסין לחלוטין מפני תקופות של ירידות בשוק.

סיכון החברה הבודדת

סיכון החברה הבודדת הוא הסיכון להפסיד חלק מכספנו כתוצאה מהשקעה בחברה מסוימת, שנראתה לנו אטרקטיבית ברגע ההשקעה, אבל בסופו של דבר התבררה כלא כזו.

סיכון זה עשוי לנבוע מהעובדה שהערכנו בצורה שגויה את תחזית פעילותו של העסק בעתיד. לחילופין, ייתכן כי הערכנו את פעילות העסק בצורה טובה יחסית, אולם התחולל שינוי מהותי בלתי צפוי בחברה, כגון כישלון מהותי בפיתוח מוצר מסוים או ביטול עסקה עם לקוח מרכזי, שהוביל לירידה בשווי הפעילות העסקית.

בניגוד לסיכון השוק ממנו לא ניתן להימנע, את סיכון החברה הבודדת ניתן בהחלט להקטין מבלי לפגוע בתשואת התיק שלנו. אחת הדרכים היא לרכוש רק מניות הנסחרות במרווח ביטחון (margin of safety) גדול מתחת לשווי הכלכלי שלהן (השווי ההוגן).

דרך נוספת להקטין את הסיכון הכרוך בהשקעה בחברה בודדת, היא על ידי גיוון תיק המניות שלנו במספר גדול יותר של מניות.

כאמור, ככל שנחזיק מספר גדול יותר של  מניות, סיכון החברה הבודדת יהיה נמוך יותר, אך מעל מספר מניות מסוים נאבד את הסיכוי להשיג תשואה טובה יותר מתשואת השוק הממוצעת.

התרשים הבא מציג את ההפרש בין סיכון (תנודתיות) תיק מניות מסוים (שהמניות בו נבחרות באקראי) לבין סיכון השוק. לדוגמה תיק מניות המכיל מניה אחת בלבד הנבחרת באקראי, הסיכון שלו (הנמדד על ידי סטית התקן מהתשואה השנתית הממוצעת) יהיה גבוה ב- 35% מסיכון השוק. לעומת זאת, תיק המכיל 500 מניות יהיה בסיכון זהה למעשה לסיכון השוק.

קל לראות כי הסיכון של תיק המניות יורד בצורה מהירה מאוד ככל שמספר המניות עולה אפילו במעט. כך לדוגמה, החזקה של 10 מניות בתיק המניות שלנו, תהיה כבר בסיכון גבוה בכ- 5% בלבד מסיכון השוק. יש שיאמרו בצדק כי הפרש של 5% הוא משמעותי כשמשקיעים במניות לטווח ארוך.

לכן, עבור מרבית המשקיעים (או לפחות אלו שאינם מקדישים את מירב זמנם לניתוח ובחירת מניות בודדות) החזקה של כ- 20 מניות בתיק המניות שלהם תהיה הדבר הנכון. במקרה כזה, תיק המניות שלהם יהיה מסוכן (או תנודתי) יותר רק בכ- 2% יותר מסיכון השוק.

כפי שאפשר לראות מהתרשים, החזקה של מספר גבוה יותר של מניות תקטין את הסיכון רק במעט, אבל תפגע באופן משמעותי בסיכויי התיק לנצח את המדד.

תארו לעצמכם תיק מניות המכיל 60 מניות (כמספר המניות הממוצע שמחזיקה קרן נאמנות ישראלית). אפילו עלייה גדולה בצורה יוצאת דופן של 200% של אחת מהמניות בתיק, תגדיל את תשואת התיק בכ- 3% בלבד. לעומת זאת, עליה שכזו באחת ממניות תיק המכיל 20 מניות בלבד, תוביל את תשואת התיק לעלות ב- 10% שלמים.

אז כמה מניות להחזיק?

המסקנה העולה מהדברים שהוצגו כאן, היא שעבור המשקיע הממוצע (המשקיע הפסיבי או האקטיבי למחצה) החזקה של כ- 15-25 מניות בתיק המניות שלו תהיה הדבר הנבון ביותר. במקרה כזה, הסיכון הכרוך בהחזקת כל חברה בתיק לא יהיה גבוה באופן משמעותי מסיכון השוק, אך למשקיע עדיין יהיה סיכוי לנצח את השוק.

החזקה של מספר גדול יותר של מניות, ובוודאי גבוה מ- 30 מניות, לא תקטין את הסיכון כמעט בכלל, אך תוביל לתשואה דומה לתשואת השוק. זו הסיבה שקרנות נאמנות מנייתיות לא מצליחו לגבור על תשואת השוק לאורך זמן.

לסיום, חשוב לזכור שהדיון פה התמקד בסיכון (או בתנודתיות) בלבד. כלומר, הגענו למסקנה שאם נקנה כ-20 מניות אז נהנה מתנודתיות דומה לזו של השוק כולו. אבל כדי שנצליח לנצח את השוק לא מספיק שהתיק לא יהיה תנודתי יותר מהשוק, צריך גם לדעת לבחור את 20 המניות הנכונות שיניבו תשואה גבוהה יותר מתשואת השוק, וזה כבר דיון לפוסט נוסף על אסטרטגיות השקעה במניות.