כמעט בכל תיק השקעות נבון לכלול גם מרכיבים סולידיים שאינם מושפעים ישירות מהתנהגות שוק המניות. מרכיב זה ייצב את התיק וגודלו היחסי בתיק יקבע על פי אופיו של המשקיע, משך הזמן להשקעה ומטרות ההשקעה שלו. המכשיר הסולידי הנפוץ ביותר, הוא אגרת חוב, אג”ח בקיצור. מדריך זה יסייע לכם להבין מהי אגרת חוב ומהם השיקולים בבחירת אגרות החוב המתאימות לכם.
מהי איגרת החוב
אגרת חוב (אג”ח) היא שטר הלוואה המונפק על ידי המדינה או חברה כנגד קבלת ההלוואה, והיא אחד המכשירים לגיוס הון לחברה. אגרת החוב, היא למעשה ההתחייבות חוזית בין המלווה (המדינה או החברה) ללווה (קונה האג”ח) לתשלום קרן ההלוואה והריבית (ולעיתים גם הצמדה) במועדים ובשיעורים ידועים מראש, המצוינים על גבי האיגרת. כלומר, אגרת חוב היא הלוואה שנותן המשקיע באיגרת לגוף המנפיק. בתמורה להלוואה זו, משלם המנפיק ריבית, הנקראת קופון, ולעיתים גם הצמדה למשקיע על פי תנאי האיגרת.
מי שקונה אג”ח אינו נחשב לשותף בחברה כמו מחזיקי המניות של החברה, ואינו זכאי לזכות הצבעה באסיפות החברה. אבל, במקרה של פירוק החברה, מחזיקי האג”ח של החברה נחשבים כנושים הראשונים שלה, ולכן תהיה להם זכות קדימה על בעלי המניות בקבלת הנכסים שנותרו (אם נותרו מספיק כאלו). כתוצאה מכך, רכישת אג”ח של חברה (אג”ח קונצרנית) נחשבת בדרך כלל לבטוחה יותר מאשר רכישת מניות של אותה החברה. בהתאם לכך, גם הרווחים הצפויים מהשקעה באג”ח,יהיו נמוכים יותר בדרך כלל מאלו שניתן להשיג באמצעות השקעה במניות.
אלו אגרות חוב קיימות בשוק
בארץ נסחרות שני סוגים של אגרות חוב: אג”ח ממשלתיות ואג”ח קונצרניות.
אג”ח ממשלתיות
מלווה קצר מועד (מק”מ): אגרת חוב ממשלתית המונפקת לשנה. המק”מ מונפק בהנחה (דיסקאונט), כלומר מתחת לערכו הנקוב, ובסוף התקופה המשקיע מקבל 100 אגורות (הערך הנקוב) לכל יחידת מק”מ שרכש. ההפרש בין מחיר הקניה לערך הנקוב, הוא אשר יוצר את התשואה למשקיע.
שחר: אג”ח שאינה צמודה למדד המחירים לצרכן ומונפקת לטווח של 10-25 שנה. בעלת ריבית קבועה המשולמת אחת לשנה.
גילון: אג”ח בעלת ריבית המשתנה כל שלושה חודשים בהתאם לתשואת המק”מ.
גליל: אגרת חוב צמודה למדד המשלמת ריבית קבועה. מונפקת לטווח של עד 20 שנה.
גלבוע: אגרת חוב צמודה לדולר. הסדרה האחרונה של אג”ח זו תפקע בקרוב ולא יונפקו לציבור סדרות חדשות בעתיד.
אגרות חוב קונצרניות
בשוק ישנן כ- 500 סדרות של אג”ח קונצרניות, רובן צמודות למדד, אך ישנן גם אג”ח שקליות בריבית קבועה, ריבית משתנה, וצמודות למט”ח (בדרך כלל בריבית משתנה).
על מנת לסווג את אגרות החוב השונות על פי רמת הסיכון שלהן, קיים דירוג של חלק מהאיגרות. הדירוג מתבצע על סמך הערכת פעילות החברה והערכת סבירות היכולת להחזר הקרן והריבית לרוכשי האג”ח. בין השאר נבדקים רמת הסיכון בפעילות העסקית, רמת המינוף של החברה (כמה חובות נטלה על עצמה החברה), תזרים המזומנים, וכן הביטחונות שמספקת החברה למחזיקי האג”ח.
ישנן חברות שלא עברו תהליך של דירוג, או שעברו תהליך שכזה אך לא קיבלו דירוג, ולכן האג”ח שלהן אינן מדורגות ועשויות להיות בסיכון גבוה יותר לאי עמידת החברה בהתחייבויותיה למשקיעים.
כיצד מרוויחים מהשקעה באג”ח
השקעה באג”ח יכולה להניב רווחים בשני אופנים:
1. הרווח מהקופון: הרווח מהריבית אותה מחלק הגוף המנפיק את האיגרת.
2. רווחי הון: האג”ח היא נייר ערך לכל דבר ונסחרת בבורסה מידי יום ביומו. על כן, מחירה משתנה על פי ההיצע והביקוש לאגרת. במידה ומשקיע מוכר את האג”ח שברשותו במחיר גבוה ממחיר רכישת האג”ח, הוא ירוויח כמובן את ההפרש.
מהו הסיכון בהשקעה באג”ח
ישנם שני סיכונים עיקריים להשקעה באג”ח:
1. משך חיים ממוצע (מח”מ): זהו הממוצע המשוקלל של הזמן עד לפידיון האג”ח. מכיוון שישנן אגרות חוב המשלמות את הקרן בחלקים ולא את כל הקרן בסוף חיי האיגרת, הטווח לפדיון (כלומר, מועד פדיון האג”ח) אינו משקף בצורה נכונה את תשלומי האג”ח, ויש להשתמש במח”מ המגלם את חלקיות התשלומים הזו בתוכו.
בתור כלל אצבע, ככל שהמח”מ ארוך יותר , האגרת היא בעלת סיכון גדול יותר, מכיוון שעולה הסיכון לאי יכולת החברה לעמוד בהתחייבויותיה. המק”מ, שהינו בעל מח”מ של שנה, הוא לכן האג”ח הבטוח ביותר, ואג”ח לטווחים ארוכים יותר יהיו מסוכנות יותר.
2. סיכון חדלות פירעון (חוסר יכולת לפרוע חובות במועד): למרות ההתחייבות החוזית, ברור כי יש סיכון מסויים שמנפיק האג”ח לא יוכל לעמוד בתשלומים ולא יחזיר את הקרן לרוכש האג”ח. הערכת רמת סיכון חדלות הפירעון אינה פשוטה לביצוע, היות וישנם פרמטרים רבים אותם יש לבחון. בשוק קיימות שתי חברות דירוג, מעלות ומדרוג, המעריכות עבור המשקיעים את הסיכון הזה, ומפרסמות את הדירוג לציבור המשקיעים.
בדרך כלל, חברות בעלות דירוג גבוה יותר, יהיו בעלות סיכון נמוך יותר להגיע למצב של חדלות פירעון. הדבר משתקף כמובן גם בתשואת האג”ח, ולכן בתור כלל אצבע, אג”ח לאותה תקופת זמן של חברה בעלת סיכון גבוה יותר, תסחר בתשואה גבוהה יותר מאג”ח של חברה בטווחה ויציבה יותר.
הסיכונים הללו הם דינמיים ומשתנים לאורך חיי האג”ח. ככל שמתקצר המח”מ, האג”ח עשויה להיות בטוחה יותר ולקבל דירוג גבוה יותר (אך כמובן שלא תמיד).
