כאחד שבילה את 20 שנותיו הראשונות בקיבוץ בצפון, אני יכול להעיד שאין כמו לחיות בקיבוץ – השקט, האוויר הצלול, השדות… למרות הפסטוראליות, בשנות ה- 90 נקלעו חלק נכבד מהקיבוצים למשבר פיננסי שאילץ אותם לקחת הלוואות גדולות, שהם התקשו להחזיר. היום, 20 וקצת שנים אחרי, קיבוצים רבים לא רק שיצאו מהשבר אלא גם מנהלים חברות משגשגות. בעוד המגזר התעשייתי בארץ מדשדש בחצי השנה האחרונה, החברות התעשייתיות הקיבוציות הציבוריות דווקא מציגות גידול של 13% במכירות בהשוואה לתקופה המקבילה ב- 2010, כאשר עיקר הצמיחה הגיעה מגידול בייצוא לחו”ל.
למרות השיפור המשמעותי בתוצאות, האנונימיות עושה את שלה ומרבית ממניות החברות הקיבוציות נסחרות במחירים נמוכים בהרבה מהשווי ההוגן שלהן. קחו למשל את גניגר פלסטיק, המייצרת יריעות פלסטיק לחקלאות ונשלטת על ידי קרן פימי של ישי דוידי וקיבוץ גניגר. לא סיפרתי עדיין, אולם גניגר הוא הקיבוץ בו גדלתי, ובצעירותי עבדתי כשנה במפעל הפלסטיק (אגב, חזרתי להתגורר במקום לפני כשנה כתושב שאינו חבר קיבוץ). גניגר פיתחה טכנולוגיה ייחודית ליצור יריעות פוליאתילן רב־שכבתיות, המשמשות בעיקר לבניית חממות ולחיפויי קרקע בחקלאות. החברה זיהתה את שוק החקלאות הצומח בארה”ב והגדילה את פעילותה באזור בשנתיים האחרונות. ביחד עם היתרון הטכנולוגי שלה, זה סייע לה להגדיל את המכירות ב- 2011 בשיעור של 17% בהשוואה ל- 2010. גם ברבעון הראשון של 2012 ראינו את המשך הצמיחה בהשוואה לרבעון המקביל מלפני שנה.
למרות השיפור, המניה נמצאת היום באותה נקודה בה פתחה את 2012 ומחזורי המסחר בה עדיין נמוכים. הביקוש העולמי למוצרי פלסטיק לחקלאות נמצא במגמת עלייה נמשכת בעקבות העלייה בביקוש לתוצרת החקלאית. בנוסף, לאחרונה קיבלה החברה אישור מהממונה על ההגבלים העסקיים לרכוש את פעילות הרשתות והמסכים לבקרת אקלים של חברת פולישק, מה שמעיד שגניגר מתכוונת להרחיב עוד את פעילותה בעתיד. החברה גם מחלקת דיבידנדים עם תשואת דיבידנד של 3-4% בשנה, אולם המניה עדיין נסחרת כ- 23% מתחת להון העצמי שלה. יש לי הרגשה שמדובר בעיוות תמחורי שיצטרך להיסגר בעתיד.
חברה מעניינת נוספת היא פלרם הנשלטת על ידי קיבוץ רמת יוחנן. החברה נחשבת לאחת היצרניות המובילות של לוחות פלסטיק לענפי הבנייה, החקלאות, התעשייה והפרסום, והיא מוכרת את מוצריה בכל רחבי העולם. את 2011 היא סיימה עם צמיחה של 8% בהכנסות והרבעון הראשון של 2012 מלמד על צמיחה נוספת. עליית מחיר חומרי הגלם צפויה להיות מאתגרת עבור הרווחיות של החברה, אבל עד עתה היא מתמודדת איתה יפה על ידי רכישת מלאי גדול בעוד מועד.
בתחילת 2012 רכשה פלרם את תעשיית החממות הביתית של חברת פלסאון שבשליטת קיבוץ מעגן מיכאל, כדי להיכנס לשווקים חדשים באפריקה ובמזרח הרחוק. בדוח הרבעוני היא אישרה כי היא אכן מתכנת להקים מפעלים חדשים בישראל בהשקעה של כ- 10 מיליון שקלים בכדי להרחיב את הפעילות בתחום. להערכת החברה זה עשוי להוביל לגידול של 40-50 מיליון דולר במכירות ב- 5-7 השנים הקרובות. בנוסף, החברה עוסקת בפיתוח מוצרים בעלי שולי רווחיות גבוהים מהרגיל, חלקם למשל עבור פרויקטים עליהם היא מתחרה לקראת מונדיאל 2014 ואולימפיאדת 2016 בברזיל.
גם כאן, למרות הצמיחה, האיתנות הפיננסית ופוטנציאל הגידול העתידי המשמעותי, הסחירות במניה זעומה והיא נמצאת באותה נקודת מחיר בה ניצבה לפני שנה. יכול להיות שאחת הסיבות לכך היא הנתח המצומצם (כ- 15%) שהקצתה החברה להחזקות הציבור. ובכל זאת, לא נראה לי הגיוני שחברה כל כך איכותית, שהכנסותיה השנתיות כבר חצו את מיליארד השקלים, תיסחר בפחות ממחצית מההון העצמי שלה.
לרשימת המניות הקיבוצניקיות המעניינות אתם יכולים להוסיף גם את יצרנית הרובוטים לניקוי בריכות – מיטרוניקס, שבשליטת קיבוץ יזרעאל ואת יצרנית המיצים הטבעיים הנשלטת על ידי קיבוץ גן שמואל. מלבד הצמיחה והתמחור האטרקטיבי של חלק מהמניות, אחד הדברים המרכזיים שאני אוהב בתעשייה הקיבוצית, הוא שלמרות שמרבית ההכנסות מגיעות ממכירות מעבר לים, החברות בוחרות להשאיר את מטה הניהול וחלק נכבד מפעילות הייצור שלהם בישראל. שאפו.
* * *
לדאבוני, תקנות הייעוץ הכללי החדשות של הרשות לניירות ערך אוסרות עלי להתייחס לתגובות שלכם בעמוד זה, ולכן אם יש לכם שאלות אתם מוזמנים לכתוב לי לאימייל yinon@bursa4u.com . הדברים מובאים לצורך מידע כללי בלבד ואין לראות בהם משום המלצה ו/או ייעוץ לגבי כדאיות ההשקעה בניירות ערך ו/או מכשירים פיננסיים אחרים. הדברים אינם מהווים תחליף לייעוץ ספציפי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם, וכל העושה בהם שימוש עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. לכותב אין רישיון ייעוץ השקעות והוא לא מחזיק אף אחד מהניירות שהוזכרו.
