מגזר הפיננסים בדרך סובל הכי קשה כשיש ירידות בשוק. ב- 2008, בהחלט הייתה סיבה הגיונית לירידות, היות והבנקים איבדו חלק נכבד משוויים בשל מחיקת נכסים פיננסים במיליארדי דולרים. לאחרונה, שוב התגברה אי הוודאות באשר לעתידה של הכלכלה האמריקנית, והמשקיעים הפילו את מניות הפיננסים לשפל חדש.
בעקבות זאת, מרבית הבנקים האמריקנים נסחרים היום ברמות מחיר שנראות אטרקטיביות למדי. ביצוע הערכת שווי לגוף פיננסי אינה משימה פשוטה, אולם המכפילים של הבנקים האמריקנים נראים כה נמוכים בהשוואה היסטורית, כך שאפשר לראות את העיוות התמחורי בקלות. הסתכלו למשל על בנק אוף אמריקה שנסחר בימים של שגרה במכפיל הון של 1.5-2, והיום מכפיל ההון שלו עומד על 0.36. לשם השוואה, הבנק המרכזי של יוון (NBG), שחלק נכבד מנכסיו מושקעים באג”ח יווניות שאיבדו הרבה מערכן ונמצאות בסיכון גדול, נסחר במכפיל הון גבוה יותר של 0.41. התמונה דומה אצל מרבית הבנקים האמריקנים.
אפשר להסתכל על זה גם מהצד של הרווחים. היסטורית, הבנקים מצליחים להרוויח תשואה של כ- 1.5% על הנכסים שלהם. המגבלות והפיקוח ההדוק יותר של הבנק המרכזי בארה”ב, צפויים לפגוע ברווחיות של הבנקים בעתיד. עם זאת, בעוד מספר שנים, לאחר שמרבית הבנקים יחזרו לרמת רווחיות נאותה, הם ישובו להניב תשואה על הנכסים של לפחות 0.5-1%. אם ניקח שוב את בנק אוף אמריקה בתור דוגמא, ונניח שהוא יניב בעתיד תשואה כזו על הנכסים שלו, בשביל להצדיק את המחיר הנוכחי נצטרך לראות מחיקה של כ- 70% מהנכסים שלו. מרבית נכסי הבנק אינם נכסים “רעילים” ולכן זה לא נראה סביר.
מאז המשבר יוצא הדופן של 2008, גם השתנה התמונה, והסיכויים לפשיטת רגל של בנק גדול הצטמצמו. קריסת ליהמן ברדרס וההשלכות שלה על הכלכלה ועל שוק ההון הבהירה לכולנו כי הממשל האמריקני לא ייתן לבנק גדול נוסף ליפול בעתיד. יותר מזה, כל הבנקים האמריקנים עברו את מבחני הלחץ וגייסו את ההון הנדרש, ולכן אין ספק שיציבותם הפיננסית טובה בהרבה ממצבם ערב המשבר ב- 2008.
ההתאוששות הכלכלית בעולם נמשכת, אם כי בקצב איטי מהצפוי, ותיטיב בסופו של דבר עם הבנקים האמריקנים שיצלחו את המהמורות בשנים הקרובות. גם הריבית הנמוכה בארה”ב, שככל הנראה תישאר כך לפחות עד אמצע 2013, עושה טוב לבנקים, שיוכלו לשמור על מרווח רחב בין הריבית שהם גובים על ההלוואות לבין הריבית שהם משלמים על הפיקדונות.
כמובן שיש גם סיכונים. משקיעים רבים סבורים שהשקעה במניות הבנקים אינה שווה את הסיכון, פשוט כי קשה להעריך את ה- down side של ההשקעה (המחיר הכי נמוך אליו עשויות להתדרדר מניות הבנקים). יש בזה הגיון. המספרים בדוחות של בנקים תמיד היו (ויהיו) “בעייתיים” במקצת ולכן ייתכן שמצבם הפיננסי גרוע יותר מכפי שמצטייר מהדוחות שלהם. לאחרונה ראינו מחיקות נכסים במאזנים של בנק אוף אמריקה למשל, ויש סבירות שהן יחזרו על עצמן בהמשך בשיעור כזה או אחר.
חלק מהבנקים חשופים עדיין לשרידי האג”ח מגובות המשכנתאות מהתקופה שלפני המשבר, והקונים של אותן אגרות חוב עשויים לדרוש פיצוי מהבנקים על איבוד ההשקעה. הבנקים אמנם שמו מזומנים בצד בשביל להתמודד עם תביעות אפשריות בעניין, אבל יש הטוענים כי סכומי הכסף שהם יידרשו לשלם עשויים להיות הרבה יותר גדולים. בנוסף, יש מתאם גבוה בין פעילות הבנקים למצב הכלכלי במשק, ולכן חזרה למיתון נוסף עשויה לפגוע בתוצאות של הבנקים. לאור כישלון שתי תוכניות ההטבה הכמותית בארה”ב וההאטה המסתמנת שם, הסיכויים למיתון נוסף גדלים.
למרות זאת, נראה כי החששות דחפו את המניות נמוך מידי. המערכת הבנקאית האמריקנית נראית היום הרבה יותר חסינה מאשר ב- 2008, והמניות נסחרות במכפילים נמוכים מידי. לכן, אני מאמין שהשקעה מפוזרת במניות של מספר בנקים אמריקנים גדולים וקטנים, תניב תשואה טובה פי כמה מתשואת שוק המניות ב- 8 השנים הקרובות, במיוחד לאור הצמיחה האיטית הצפויה בארה”ב.
לא המצאתי את הגלגל – משקיעי ערך רבים ומצליחים כמו ברוס ברקוביץ’, ג’ון פולסון, ביל נגרין, דיוויד דרמן ואחרים, כבר הבינו את העיוות מזמן, ומחזיקים את מניות הבנקים בתיקים שלהם בסכומים נכבדים. היום, אפשר לקנות את מניות הבנקים במחירים זולים פי כמה מהמחירים בהם קנו אותם המשקיעים הגדולים. בין המניות בהן אני מתעניין במיוחד נמצאות בנק אוף אמריקה (BAC), וולס פארגו (WFC), סיטיגרופ (C) וגי’.פי מורגן (JPM). ביום רביעי האחרון, כשהמדדים שוב צללו למטה בחדות, התחלתי לרכוש מניות של בנק אוף אמריקה, ובכוונתי להמשיך ולרכוש מניות של בנקים נוספים במהלך התקופה הקרובה.
גילוי נאות: אין לראות באמור לעיל המלצה לפעולה בניירות הערך המוזכרים או בני”ע אחרים. אני מחזיק את מנית בנק אוף אמריקה.
