מי שמסתכל על מחיר הגז הטבעי הנוכחי בארה”ב, פחות מ- 2 דולרים, יתקשה להאמין שמחירו עמד על 14 דולר לאלף רגל מעוקב (mcf) בעיצומה של בועת הסחורות ב- 2008. אין ספק שהמחיר אז היה מוגזם, אולם האם יש הצדקה לצניחה החופשית במחירי הגז לשפל היסטורי שלא נראה זה יותר מעשור? יותר מזה, האם הגיוני שבעוד מחיריהן של מרבית הסחורות האחרות כמו הזהב, המתכות, הסחורות החקלאיות ובמיוחד הנפט, התאוששו מאוד מאז השפל, מחיר הגז דווקא ממשיך לרדת?
זה לא תמיד ככה, אבל בסיפור של ירידת מחיר הגז יש היגיון, והיא נבעה משילוב של גורמים אמיתיים. אחד השימושים המרכזיים של הגז הוא לחימום. החורף המתון בארה”ב ובאירופה, צמצם מאוד את צריכת הגז הביתית. בד בבד עם ירידת הביקוש ראינו עלייה משמעותית בהיצע. בשנים האחרונות חלה התקדמות דרמטית בטכנולוגיית הקידוח והפקת הגז, מה שאפשר להוזיל את עלויות ההפקה ולהגדיל בצורה ניכרת את היקפי הגז מאתרי הקידוח. עד כמה שזה מפתיע, הוזלת עלויות ההפקה מאפשרת לחברות היעילות במגזר להרוויח כסף גם במחירי הגז הנוכחיים. עם זאת, לא כל החברות מצליחות להתמודד עם המצב בצורה טובה. בעקבות זאת, חברות רבות החלו לצאת לשווקים חדשים בעיקר במזרח אסיה ובאירופה, שם מחירי הגז הטבעי גבוהים פי 3-4 ממחירו בארה”ב.
ברור כי כל עוד ההיצע ימשיך להיות גבוה מהביקוש, לא נראה שינוי מהותי במחיר הגז. במקרה כזה, הרווחיות של חברות הפקת הגז תמשיך להישאר נמוכה, ואלו מהן שנשענות על רמות מינוף גבוהות עשויות להיקלע לקשיים פיננסים כואבים. ההאטה אצל החברות האלו תקטין את ההוצאות ההוניות שלהן, מה שיפגע בחברות המספקות ציוד לקידוחי גז (למרות שהן עדיין ירוויחו יפה ממכירת ציוד לחברות הנפט, שנהנות ממחיר הנפט הגבוה).
מנגד, היצואניות של גז מחוץ לארה”ב, נהנות מהמצב היות והן יכולות לרכוש גז אמריקני במחירים זולים ולמכור אותו במחיר גבוה יותר ברחבי העולם. כך גם החברות התעשייתיות, שמרוויחות מהגידול בפער בין מחיר חומר הגלם למחיר המוצרים שהן מוכרות. גם החברות שהשכילו לצאת לחיפושי גז מעבר לים, מצליחות כאמור להרוויח בשל מחירי הגז הגבוהים יותר מאלו שבארה”ב. תחת ההנחה שלא נראה שיפור דרמטי במחירי הגז בארה”ב בעתיד הקרוב, זה סוג החברות שלדעתי עדיף להיחשף אליהן במגזר, היות והן ימשיכו להרוויח יפה גם אם המחירים בארה”ב ימשיכו לרדת. וכמובן, שהן ימשיכו ליהנות גם במקרה שמחירי הגז בעולם ישנו כיוון ויתחילו לעלות.
אחת החברות שנתקלתי בה לאחרונה, הפועלות מחוץ לגבולות ארה”ב ונראת מעניינת מאוד להשקעה, היא (TransAtlantic Petro (TAT. המדובר במפיקת נפט וגז המתמקדת באיזור טורקיה, וגם קצת בבולגריה ורומניה. החברה משקיעה בשנים האחרונות הרבה כסף בשביל לפתח את מאגרי הגז שלה בטורקיה, שם היא מחזיקה במצבורי גז גדולים. זאת הסיבה העיקרית לכך שהיא נמצאת בהפסדים וזה כנראה גם הגורם לכך שמניותיה ירדו בחדות בשנתיים האחרונות. מנגד, ההשקעות האלו נושאות פירות והחברה מציגה גידול משמעותי במצבורי הגז שברשותה ובהכנסות בשלוש השנים האחרונות.
בניגוד לארה”ב, מחיר הגז הטבעי בטורקיה ממשיך להיות גבוה, ועומד על כ- 7 דולרים לאלף רגל מעוקב. הממשלה הטורקית, שמעוניינת לצמצם את הפסדי חברת הגז המקומית הגדולה שבבעלותה, העלתה בתחילת החודש את מחיר הגז בכמעט 19%, והצהירה על כוונתה להעלות את המחיר בעוד 15% במהלך השנה (לא רק אצלנו מחירי האנרגיה עולים…). ההעלאות האלו לא ממש טובות לציבור הטורקי, אבל מצוינות לטראנסאטלנטיק, שתוכל להמשיך לצמוח ובסופו של דבר גם לעבור לרווחיות חיובית. מחיר המניה הנוכחי עדיין אינו מגלם את פוטנציאל הצמיחה המשמעותי הזה.
הנהלת החברה היא בעלת ניסיון והצלחות רבות בתחום הגז והנפט והשקיעה הרבה כסף בחברה ופעילותה. בעלי העניין מחזיקים כ- 41% ממניות החברה – הוכחה לכך שהם מאמינים בהצלחתה, ומנכ”ל החברה אף הגדיל את הפוזיציה שלו בצורה משמעותית בסוף 2011 במחירים דומים למחיר הנוכחי. כל הדברים האלו מחזקים את דעתי כי מדובר בהשקעה עם פוטנציאל גדול מאוד לטווח הארוך.
גילוי נאות: לא מחזיק.
