הדרמה בשוק הנפט הגיעה לפני כמה ימים לשיא, כאשר החוזה על הנפט למאי (חוזים הם תמיד לחודש העוקב) צנח למחיר של מינוס 37.6 דולר לחבית, ופקע בסופו של דבר בכ-10 דולר בלבד. מחיר בו ביקר הנפט לאחרונה לפני 21 שנה.
בסקירה הזו אסביר מדוע זה קרה והאם אפשר להרוויח כסף מהשקעה בתעודות סל העוקבות אחר הנפט .
איך נקבע מחיר הנפט?
כמו כל דבר אחר, גם מחיר הנפט נקבע על בסיס היחס בין הביקוש להיצע. בימים רגילים, מופקות בעולם כ-100 מיליון חביות נפט ונמכרות סביב 100 מיליון חביות נפט, כך שהמחיר של הזהב השחור נשמר פחות או יותר ברמה קבועה (בממוצע כ-50-60 דולר לחבית). החברות בקרטל אופ”ק אף נוהגות לווסת את התפוקה כדי לשמור על המחירים הגבוהים ולייצר לעצמן רווחיות משביעת רצון.
המחיר עולה או יורד בחדות כשיש אירועי קיצון. הפעם, אירוע הקיצון היה נגיף קטנטן – קורונה.
כשכל העולם בסגר, אין תנועת כלי רכב, שיט ומטוסים, יש פחות צריכת דלקים. כמה פחות? לפי ההערכות הייתה ירידה של קרוב ל-30 מיליון חביות נפט ביום ברחבי העולם, במיוחד בסין. בגלל הריב בין סעודיה לרוסיה לא התבצעה הפחתה בתפוקה, העולם הוצף בנפט, והמחיר צלל ל-20 דולר לחבית.
גם ההבנות בין הצדדים בתיווך טראמפ, שאמורות להיכנס לתוקף בתחילת מאי, לא ישנו את התמונה, ובסך הכל יפחיתו את ההפקה בכ-10 מיליון חביות ביום. עדיין יהיה עודף של קרוב ל-20 מיליון חביות ביום, מה שישאיר את מחיר הנפט ברמה מאוד נמוכה בעתיד הקרוב.
צריך להבין שהקטנת קצב הפקת הנפט בעולם בשיעור משמעותי נוסף אינה פשוטה כי עלויות ההתנעה מחדש והאחזקה של קידוחים דוממים הן מאוד גבוהות, ולכן למפיקת נפט עדיף לפעמים להמשיך להפיק גם אם היא מוכרת בהפסד. לא סתם הממשל האמריקני שוקל לשלם למפיקות הנפט האמריקניות כסף כדי שימתנו את קצב ההפקה.
אז איך זה קשור לשוק ההון?
הדרך לקנות נפט היא באמצעות חוזים עתידיים (future contracts), שהם הסכם מחייב בין מוכר חביות נפט לבין קונה החביות. יש חוזים עתידיים לכל חודש אפילו מספר שנים קדימה (ראו בקישור הזה למשל), ובמועד הפקיעה (ביום שלישי האחרוו של החודש) המוכר צריך להעביר פיזית את הנפט אל הקונה בתמורה לתשלום על פי מחיר החוזה.
החוזים האלו נסחרים בבורסה, כך שכל אחד יכול לקנות אותם, אבל אם תישארו איתם במועד הפקיעה אז תהיו חייבים לבוא לקחת את הנפט. זה שונה מאופציות על מניות (Stock options), שם ההתחשבנות בפקיעה היא כספית בלבד.
בעולם יש שני סוגי נפט: WTI, שהוא הנפט שמופק בצפון אמריקה (בעיקר בארה”ב), ו-Brent שמופק בכל שאר חלקי העולם. מחיר החוזים של שני סוגי הנפט האלו הם שקובעים את המחיר בו נקנות חביות נפט ברחבי העולם.
בימים שבשגרה, החוזים של שני סוגי הנפט האלו נסחרים במחיר כמעט זהה, שהרי לא הגיוני שנפט בארה”ב יימכר ב-50 דולר ונפט באירופה יימכר ב-20 דולר. עם זאת, לפעמים נוצרים פערי מחיר זמניים ביניהם, לא מאוד גדולים, שנסגרים מהר מאוד.
בשבוע האחרון קרה אירוע מוזר, שבו החוזים על ה-brent נשארו ברמה של כ-25 דולר בעוד החוזים על ה-WTI התרסקו, ואפילו ירדו אל מתחת לאפס. איך זה ייתכן?
ובכן, למרות שיש אנשים שעדיין חושבים כך, הנפט לא באמת מגיע בחביות. הוא מוזרם בצינורות מנקודות מרכזיות, כמו קושינג באוקלוהומה, למתקני אחסון ענקיים (כמו זה שבתמונה למעלה, בסעודיה), ומשם מוזרם הנפט לחברות המזקקות אותו.
המשמעות היא שאם קניתם חוזה על הנפט למאי, אז ביום הפקיעה (21 באפריל) אתם צריכים לשלם למוכר, להגיע לקושינג ולהגיד לאן אתם רוצים שיזרימו את הנפט. לפני זה, אתם צריכים לפנות לאחד ממתקני האחסון ולשכור שטח אחסון לנפט שקניתם.
בגלל שההפקה לא פחתה אבל הביקוש הצטצמם מאוד, נוצר עודף אדיר של נפט בארה”ב ולא נשארו מקומות פנויים במתקני האחסון (יותר מדויק להגיד שלא נשארו מקומות שאינם מושכרים).
בניגוד לסחורות אחרות, את הנפט אסור לשפוך בשטח או בים (זה יוביל לתשלום קנס אדיר), ולכן אם תקנו נפט ולא יהיה לכם איפה לאחסן אותו אז אתם בבעיה חמורה. בנוסף, בניגוד למקומות אחרים בעולם, שם ניתן להזרים את הנפט למכליות בים לתקופה מסוימת, בארה”ב האפשרות הזו מוגבלת ויקרה הרבה יותר.
אף סוחר לא רוצה להיתקע בסיטואציה שאין לו איפה לאחסן את הנפט, ולכן הוא יהיה מוכן אפילו לשלם לכם רק שתיקחו ממנו את החובה לקנות את הנפט בפקיעת החוזה. בגלל זה הגענו למצב אבסורדי שבו החוזים פקעו במחיר שלילי (אבל צריך להבין שזה רק עניין טכני, וזה לא שבאמת מישהו קנה חביות נפט במחיר שלילי).
אחרי הפקיעה של החוזה של מאי, החוזה הנוכחי (של יוני) כבר נסחר במחיר חיובי של 14.3 דולר, כלומר זה המחיר בו נמכרות כרגע חביות נפט (מחיר ה-spot).
איך עובדות תעודות סל על הנפט ולמה הן כלי השקעה גרוע מאוד?
מנהלי תעודות הסל כמובן שאינם רוכשים פיזית את הנפט, ולכן הם מנסים לחקות את מחירו באמצעות קניית החוזים העתידיים הקרובים של הנפט. הבעיה היא, שמידי חודש הם צריכים “לגלגל” את הפוזיציה, כלומר למכור לפני הפקיעה את החוזה שהם מחזיקים ולקנות חוזה לחודש הבא, כדי שלא יאלצו לקבל את הסחורה הפיזית. בגלגול החוזה התעודה מפסידה כסף.
בתקופות בהן מחיר החוזה העתידי החדש דומה לנוכחי, התעודה מפסידה מעט, אבל בתקופות כמו היום שהפער גדול, התעודה מפסידה את המכנסיים בכל גלגול.
המצב הנוכחי נקרא קונטנגו, שהוא מצב מוזר שבו מחיר הסחורה העתידי גבוה ממחירה הנוכחי (מה-spot price) בצורה משמעותית. בתקופות כאלו, הפרמיה שצריך לשלם במעבר מחוזה לחוזה קרובה להפרש בין מחיר החוזים. לכן, אם החוזה של יוני נסחר ב-14 דולר והחוזה של יולי נסחר ב-21 דולר, אז התעודה תפסיד 7,000 דולר על כל חוזה (חוזה הוא ל-1,000 חביות נפט, כך שהיא תפסיד 7 דולר כפול 1,000 חביות). תארו לעצמכם כמה מפסידה התעודה אם החוזה מתרסק לקראת הפקיעה כפי שהתרסק החוזה של מאי בעוד החוזה של יוני נשאר פחות או יותר ללא שינוי.
לכן, כדי להרוויח מהשקעה בתעודת סל העוקבת אחר הנפט אתם צריכים שבמהלך החודש עד למועד הגלגול, מחיר הנפט יעלה והתעודה תעלה בהתאם. אבל מי יודע לחזות לאן ילך מחיר הנפט בשבועות הקרובים? אף אחד. בטווח הארוך יותר, אפילו של מספר חודשים בלבד, לתעודה כבר יהיו עלויות גלגול לא מבוטלות, ולכן רוב הסיכויים שתפסידו כסף מהשקעה בתעודה גם אם מחיר הנפט יעלה למעלה.
בקיצור, אל תקנו תעודת סל שעוקבת אחר הנפט! זה מתכון להפסיד כסף.
זה מבאס, אבל הדרך היחידה להרוויח מהשקעה בנפט הזול היא לקנות את הסחורה הפיזית עצמה. השאלה היא איך בתקופת הסגר אתם מגיעים לקושינג באוקלוהמה כדי לקחת את הנפט…
האם מחיר הנפט יתקן למעלה בעתיד הקרוב?
להערכתי, גם לאחר קיצוץ מסיבי של כ-10 מיליון חביות נפט ביום החל ממאי, עדיין יהיה עודף של לפחות 10-15 מיליון חביות ביום. גם אם הסגר בעולם יתחיל להיפתח, זה יקרה בהדרגה וצריכת הנפט תישאר נמוכה עוד תקופה של לפחות חצי שנה.
המשמעות היא שהמחסור במקומות אחסון בארה”ב ובעולם כולו יימשך עוד תקופה לא מבוטלת. במצב כזה אני לא רואה איך מחירי הנפט מתאוששים בעתיד הקרוב, בטח לא לרמות שהיו טרם הסגר. ברור שהנפט ישוב בעתיד לרמה של מעל 40-50 דולר, כי רבות ממפיקות הנפט צריכות מחיר כזה כדי להרוויח, אבל זה יקח הרבה זמן.
לכן, אני לא אתפלא אם פקיעה במחיר שלילי כמו שראינו החודש, תחזור שוב גם בפקיעה הבאה בסוף מאי.
אז איך בכל זאת אפשר להרוויח ממחיר הנפט הכל כך נמוך?
מחיר נפט כל כך נמוך לאור זמן הוא בשורה רעה מאוד עבור מפיקות הנפט האמריקניות, שלא יוכלו לשרוד עוד הרבה זמן בלי סיוע ממשלתי. מיטב חבריו של טראמפ הם מנהלי חברות אנרגיה מסורתית, ובנוסף תעשיית הנפט האמריקנית היא גאווה לאומית, ולכן אני מניח שטראמפ שוב ישלח את הפד להדפיס כמה עשרות מיליארדים כדי לחלץ את חברות הנפט משקיעה בתוך הבארות שלהן.
לכן, השקעה כרגע במניות של חברות נפט נראית ספקולטיבית מידי (למרות שאני בוחן כמה חברות מעניינות ולא ממונפות). מה שיותר מעניין, זה לאתר חברות שהנפט הוא אחד מחומרי הגלם הישירים או העקיפים שלהן, וייהנו מגידול ברווחיות הגולמית שלהן לאור הירידה החדה במחיר הנפט. אעדכן לגביהן אם אגיע למסקנה שהן מספיק אטרקטיביות.
מי שלבטח ייהנו ממחירי הנפט הנמוכים הן חברות ההובלה הימית של הנפט במכליות, שיהנו מביקוש גבוה ועליה במחירי התובלה.
בשבועות האחרונים עברתי על כל החברות בענף, וקניתי מניה של אחת החברות, שנראית הכי יציבה מבחינה פיננסית, יש לה את צי הספינות הגדול והצעיר ביותר מבין כל החברות, ולהערכתי המניה שלה מתומחרת בחסר עמוק מתחת למחיר ההוגן שלה.
בחודשים האחרונים זינקו מחירי התובלה לשמיים – אירוע שקורה אחת לעשור, כך שלהערכתי החברה תייצר השנה תזרים מזומנים גדול יותר מכל השווי הנוכחי שלה. זה יכול להטיס את המניה שלה לשמים.
אתם מוזמנים לקרוא סקירה על מנית מכליות הנפט האטרקטיבית הזו, כמו גם על מניות מעניינות נוספות אחרות, בתיק שלי בקישור הזה.
