קנית מניה היא למעשה קניה של החלק היחסי מהחברה. לכן, על מנת להעריך כמה שווה המניה יש להעריך כמה שווה העסק כולו ולחלק את התוצאה במספר המניות הנסחרות של החברה. זוהי הפילוסופיה מאחורי שיטות הניתוח הפונדמנטליות.
מנתחים פונדמנטליים מתחשבים בעיקר בנתונים הפיננסים של החברה, אך לא רק. הם מתחשבים גם באספקטים אחרים של החברה, כגון איכות ונסיון ההנהלה, היתרון התחרותי של העסק, תחזית צמיחה עתידית ועוד. כל הנקודות הללו עשויות להשפיע על סיכויי ההצלחה של העסק. לאור זאת, קיימות שיטות השקעה פונדמנטליות רבות אשר דומות באספקטים מסויימים ושונות האחת מהשניה באספקטים אחרים.
שיטת השקעת הערך הינה השיטה המוכרת ביותר, אם כי לא הנפוצה ביותר. היסודות של השקעת הערך מבוססים על העקרונות שתבע בנג’מין גראהם בשנות ה-30 של המאה הקודמת בספרו ‘ניתוח ניירות ערך’ (Security Analysis)’, שהיה הראשון להציג כלי ניתוח כמותיים לניתוח חברות. המטרה של משקיעי ערך היא לרכוש חברות הנסחרות בהנחה גדולה ביחס לשווי הפנימי שלהן. מניותיהן של חברות אלו אינן נסחרות בזול סתם כך, אלא בשל סיבה מסויימת. ייתכן כי התגלה פגם כלשהו בפעילות החברה, מנכ”ל החברה התפטר, או פשוט משום שהיא אינה מוכרת למשקיעים רבים.
הערכת השווי הפנימי של חברה אינה משימה פשוטה וישנם דרכים רבות להעריך אותו. משקיעי הערך מנסים לפצח את המספרים הפיננסים מדוחות החברה על מנת להעריך זאת. הם משווים בין יחסים פיננסים מסויימים על מנת להשוות בין התמחור של מניות מסקטורים דומים או בשוק בכללותו. לדוגמא, מכפיל רווח או מכפיל מכירות נמוכים משמשים לרוב כאינדיקציה למניה הנסחרת בזול. בנוסף, משתמשים משקיעי ערך רבים בשיטת היוון תזרים המזומנים על מנת לחשב בצורה אמינה יותר את שווי החברה באמצעות תזרים המזומנים העתידי שצפוי לזרום לקופתה בעתיד.
ישנם משקיעי ערך המשתמשים דווקא בגישות איכותיות, המתרכזות גם בפרמטרים שאינם ניתנים לכימות, כגון איכות החברה, מוצריה ומנהליה. המצדדים בגישה זו נשענים על ההנחה כי מאחורי כל חברה מצליחה עומדת הנהלה איכותית. אי לכך, איכות ונסיון מנהלי החברה יכולים להעיד על המשך הצלחתה בעתיד. ברור כי לא ניתן להעריך באופן כמותי מובהק את ערכו של אדם, אולם ניתן לבחון את נסיונו, את הצלחת החברות אותן ניהל בעבר, את החזון שלו עוד על מנת לנסות ולכמת את התרומה שהוא יביא לחברה הנוכחית.
שיטה נוספת, הנחשבת לעיתים להפוכה משיטת השקעת הערך, היא שיטת ההשקעה בחברות צמיחה, בה ההתרכזות אינה בשווי הנוכחי של החברה אלא בתחזית הגידול העתידית. משקיעי צמיחה מתרכזים בעיקר בחברות עם פוטנציאל גידול משמעותי במכירות וברווחים בהשוואה לחברות אחרות. העקרון העומד מאחורי שיטה זו הוא שקצב הצמיחה המהיר של החברה יגרור את מחיר המניה לנקודה גבוהה יותר בעתיד. אי לכך, משקיעים אלו מתכננים לעיתים רבות לנצל את קצב הצמיחה המהיר על מנת “לרכב” ככל שניתן על עליית מחיר המניה שיבוא בעקבותיו.
גישה נוספת המשלבת בין עקרונות הערך והצמיחה היא השקעת GARP (Growth At Reasonable Price), המחפשת חברות הנסחרות בזול בהנחה כי פוטנציאל הצמיחה הגבוה אכן יתממש. יחס פיננסי מרכזי המשמש את משקיעי ה- GARP רבות הוא הוא ה- PEG, שהינו היחס בין מכפיל הרווח לשיעור צמיחת הרווח למניה הצפוי. מניות בעלות PEG נמוך מ- 1 עשויות להיות מעניינות עבור משקיעי ה- GARP, היות והדבר מעיד כי המניה נסחרת בהנחה בהתחשב בקצב הצמיחה הצפוי.
אחד ממשקיעי ה- GARP המפורסמים ביותר הוא פיטר לינץ’, הנחשב גם למנהל קרנות ההשקעות המצליח ביותר בכל הזמנים, שהצליח להשיג תשואה שנתית ממוצעת של 29% לאורך 13 השנים בהם ניהל את קרן מגלן של פידליטי.
על פניו, נראה כי חברות כאלו הן החברות האידאליות להשקעה, אולם מטבע הדברים מספר החברות הללו יהיה נמוך הרבה יותר. אי לכך, נאלצים המשקיעים להתפשר ברמת ההנחה בה נסחרות החברות או להסתפק בקצב צמיחה מהיר קצת פחות.
ישנן עוד מגוון רחב מאוד של גישות השקעה ותתי שיטות לבחירת ניירות הערך להשקעה. לדוגמא, השקעה בחברות שכבר סיימו את שלב הצמיחה המשמעותי שלהן, וכעת יכולות להפריש את מירב רווחיהן העודפים למחזיקי המניות שלהן באמצעות דיבידנדים. משקיעים אחרים מתרכזים רק בהשקעה בחברות קטנות ובלתי מוכרות. לאורך השנים נערכו מחקרים רבים לקביעת שיטת ההשקעה האופטימלית. כמובן שלא נמצאה שיטה כזו היות ולכל שיטה יתרונות וחסרונות מסויימים, וההצלחה בבחירה נכונה של ניירות ערך נעוצה בעיקר באופיו של המשקיע. השיטה האופטימלית תהיה אם כן זאת שאתם מבינים בצורה הטובה ביותר וזאת באמצעותה אתם מצליחים להשיג יתרון מסויים על פני משקיעים אחרים כך שתוכלו להשיג תשואה גבוהה יותר על השקעותיכם.
