כזכור לכם, בצד השני של המאזן מופיעים ההתחיבויות וההון העצמי. התחייבויות החברה הן סכום הכסף שהיא חייבת לנושיה השונים, כגון ספקים מהם רכשה החברה סחורות או חומרי גלם, בנקים שהלוו כסף לחברה ואחרים. ההון העצמי של חברה הוא סך הכספים שקיבלה החברה בעבור הנפקת מניותיה למשקיעים, יחד עם עודפי ההון, הנובעים מרווחים עודפים של החברה שלא חולקו כדיווידנדים למשקיעים.
התחייבויות
התחייבויות שוטפות: סך התשלומים והחובות שעל החברה לשלם במהלך 12 החודשים הקרובים.
זכאים ויתרות זכות: סעיף זה יפוצל בדרך כלל לשני סעיפים: הראשון, התחייבויות החברה לספקים ונותני שירותים אחרים בעבור סחורות או שירותים שסיפקו לה. תשלומים אלו ישולמו ברוב המקרים באשראי ולא במזומן. הסעיף השני, נקרא זכאים ויתרות זכות. אלו הם סך התשלומים שחייבת החברה לעובדיה או לגופים אחרים אותם עליה לשלם תוך זמן קצר.
ההיגיון הראשוני אומר כי ככל שסך הזכאים והספקים נמוך יותר החברה יעילה יותר. מסקנה זו אינה שגיאה מוחלטת, אולם חשוב לזכור נקודה חשובה. על מנת לייצר יותר מוצרים החברה נזקקת ליותר חומרי גלם. על כן, היא צריכה לשלם יותר כסף לספקים שלה בעבור חומרי הגלם הללו. במקרה כזה, ככל שסך הספקים גדול יותר, המשמעות היא שהחברה מצליחה לדחות את התשלומים עבורם לזמן מאוחר יותר. במילים אחרות, הם נותנים לה אשראי ארוך יותר או אשראי לסכום כסף גדול יותר. מכיוון שאלו הם בדרך כלל תשלומים שאינם נושאים ריבית, אין בכך כל פסול.
עם זאת, לא תמיד עלייה בזכאים היא חיובית. עלייה המשולבת עם ירידה במכירות למשל, יכולה להעיד על כך שהחברה רכשה יותר מידי חומרי גלם או מוצרים, אותם אינה מצליחה למכור ללקוחותיה.
הלוואות מתאגידים בנקאיים : סך ההלוואות (החובות) שנלקחו על ידי החברה מתאגידים בנקאיים ויש להחזירן בפרק זמן הקצר מ- 12 חודשים. ההלוואות יכולות להופיע בדוח כאשראי מתאגידים בנקאיים או כחלויות שוטפות, המייצגות את החלק מההלוואות לזמן ארוך שיש לשלמן בפרק הזמן הקצר.
הלוואות יכולות להילקח גם על ידי הנפקת אגרות חוב או אגרות חוב להמרה (אגרות חוב הניתנות להמרה למניות החברה). בדרך זו, החברה יכולה ללוות כסף ממשקיעים פרטיים וחברות אחרות שאינם בנקים. במקרה כזה, יופיע סעיף נוסף בדוח שיקרא אגרות חוב (או אגרות חוב להמרה) ויציג את סך החוב לבעלי האג”ח.
הלוואות אינן תמיד חוב רע. לעיתים החברה נדרשת להוצאות גדולות מאוד לצורך הרחבת הפעילות העסקית שלה שאין היא יכולה לעמוד בהן באמצעות המזומנים שלה בלבד. לכן, היא נאלצת לקחת הלוואה מבנק או מציבור המשקיעים. חשוב לזכור כי הלוואות לתקופה קצרה בדרך כלל נושאות ריבית נמוכה יחסית. על כן, לקיחת ההלוואות הללו לתקופה קצרה יכולה להעיד על כוונת החברה להחזיר את ההלוואה תוך פרק זמן קצר בלבד. חשוב לבחון את האופן שבו החברה מנהלת את חובותיה ולוודא שהיא אכן מצליחה למנף את ההלוואות שלקחה לצורך הפקת רווחים גדולים יותר.
התחייבויות שוטפות אחרות : התחייבויות קצרות זמן אחרות שאינן חלק מההלוואות או מהחובות לזכאים או ספקים. לדוגמא, הצהרת החברה על חלוקת דיווידנד למחזיקי המניות שלה במהלך התקופה הקרובה תסווג כהתחייבות שוטפת אחרת.
סה”כ התחייבויות שוטפות : סך ההתחייבויות השוטפות של החברה (סכום שלושת הסעיפים הקודמים מהתחייבויות השוטפות).
התחייבויות לזמן ארוך: סך התשלומים והחובות של החברה שבאפשרותה או בכוונתה לשלם במועד מאוחר יותר מ- 12 החודשים הקרובים.
הלוואות מתאגידים בנקאיים לזמן ארוך: סך הלוואות שנלקחו על ידי החברה שניתן להחזירן בפרק זמן ארוך יותר.
כפי שציינו כבר קודם לכן, חובות ואפילו גדולים אינם בהכרח דבר רע. יש לנסות ולהבין מדוע נוצרו החובות הללו והאם הם חלק בלתי נפרד מיצירת ההכנסות. ישנן חברות מעולות הנשענות על הלוואות גדולות מאוד לאורך שנים רבות. חברת טבע למשל, פועלת באופן שגרתי עם חובות של כמה מילארדי דולרים, ולמרות זאת מצליחה לייצר הכנסות עתק מהפעילות שלה. דרך יעילה להעריך האם חובותיה של חברה הינם גדולים מידי, יכולה להיעשות על ידי בחינת יחס המזומנים לחובות. יחס קטן מידי יכול לעיתים להעיד על חובות גבוהים מידי, שאינם מגובים על ידי מזומנים בקופת החברה. לטבע למשל יש בקופתה מיליארדים רבים של דולרים כך שאין כל חשש שחובותיה יסכנו את פעילותה בעתיד.
התחייבויות אחרות לזמן ארוך: התחייבויות ארוכות טווח אחרות שאינן חלק מההלוואות לזמן ארוך. אלו הם בדרך כלל תשלומים שהחברה פרסה על פני תקופת זמן ארוכה יותר, כגון התחייבויות בשל סיום יחסי עובד מעביד (פיצויים וכדומה), תשלומי מיסים נדחים ועוד. פירוט נוסף לגבי התחייבויות אלו יופיע לעיתים בנספחים או הביאורים המילוליים בסוף דוחות החברה.
סה”כ התחייבויות: סך ההתחייבויות של החברה לזמן קצר ולזמן ארוך.
הון עצמי
שווי ההון של החברה, כלומר סכום הכסף הכולל השייך לבעלי החברה ולבעלי המניות שלה (המשקיעים המחזיקים במניות החברה), הכולל את הון החברה ועודפי הרווח שלה. ההון העצמי שווה כאמור לסף הנכסים פחות סך ההתחייבויות.
הון מניות: זהו הערך הנקוב של המניות שהנפיקה החברה.
עודפי הון: אלו הם רווחיה העודפים של החברה שנשארו בידה ולא חולקו לבעלי החברה או לבעלי המניות שלה (חלוקה הנקראת דיווידנד). כספים אלו יכולים לשמש את החברה לצורך שיפור או הרחבת הפעילות העסקית שלה או לצורך החזר חלק מהתחייבויותיה (חלק זה יקרא קרנות הון) או להישאר כעודפי רווח שהחברה עשויה לחלק בעתיד כדיבידנד למשקיעים.
למרות שאנחנו כמו כל המשקיעים, אוהבים לקבל תשלומי דיווידנדים מהחברה, אנחנו מעדיפים חברות הבוחרות להשקיע את עודפי ההון שלהן בחברה עצמה. כך החברה תוכל להרחיב את הפעילות שלה, להגדיל את הרווחים שלה ובעקבות כך להגדיל את שוויה, מה שיוביל לעליית מחיר מניותיה בטווח הארוך. במרבית המקרים, זה ישתלם לנו המשקיעים יותר בטווח הארוך מאשר קבלת הטבת הדיווידנד בטווח הקצר.
