בחודשים האחרונים צירוף המילים הפופולארי ביותר בכותרות הכלכליות היה “צוק פיסקאלי”. למי שבמקרה פספס, מדובר בתרחיש שיכול להתרחש לאחר סיומן של הטבות מיסוי ואחרות בארה”ב בסוף 2012, משהו שהיה עלול להביא למיתון מחודש במדינה. התגברות החששות מפני הנפילה של ארה”ב מאותו “צוק פיסקאלי”, הבריחה משקיעים רבים מהשוק והובילה לירידה של כ- 8-10% במדדים האמריקנים. גם השוק הישראלי חווה ירידות של 6-7% באותה תקופה. ואז, כאשר התפוגגה העננה והדמוקרטים של אובמה הגיעו להסכמה עם הרפובליקאים בבית הנבחרים, השוק שינה כיוון, ותיקן את כל הירידה בבת אחת.
למרות שהיה ברור שאובמה לא יכול להרשות חזרה של ארה”ב למיתון, הפחד מכישלון במו”מ בין שני הצדדים בקונגרס האמריקני בכל זאת גרם למשקיעים רבים למכור את החזקותיהם. זאת אחת השגיאות הבסיסיות ביותר של משקיעים – הם מקבלים החלטות לגבי כניסה ויציאה מהשקעה במניות על סמך כותרות מפוצצות בעיתונות וחששות מפני הבאות.
היות ולאיש מאיתנו אין דרך לחזות את העתיד, הדרך הנכונה להשקיע היא להתעלם מהרחשים סביבכם ולהתרכז בדברים החשובים באמת – המצב הפיננסי ותוצאות הפעילות של החברות שאתם מחזיקים בתיק. במילים אחרות, אל תתנו לאינטואיציה, לרגשות או לכותרות בתקשורת לקבוע לכם כיצד להשקיע. אם כבר החלטתם לתת משקל לכותרות כזו או אחרת, לרוב עדיף לעשות בדיוק את ההיפך מהפרשנות הבסיסית שלהן. כשאתם רואים כותרות על האטה כלכלית חמורה וקריסה של שוק המניות, יכול להיות שזה דווקא הזמן להיות באפיק המנייתי. לא סתם וורן באפט אומר ש”הזמן הטוב ביותר לקנות מניות הוא כשהדם נשפך ברחובות”.
נכון, אי אפשר לדעת מתי נשפכה כמות מספקת של דם. לראיה, מי שהיה נכנס בתחילת המחצית השנייה של 2008, לאחר ירידות משמעותיות של השוק, היה עדיין חוטף את נפילת המחירים שלאחר קריסת ליהמן בראד’רס בסוף 2008. אפשר להימנע מכך על ידי כניסה מדורגת אל השוק, כלומר פרישת משך הכניסה למניות על פני כשנה בערך, כדי למצע את נקודת הכניסה אל השוק. ובכל מקרה, גם מי שנפגע מהנפילה של סוף 2008 והמשיך להחזיק בסבלנות את הניירות שלו, יצא ברווחים משמעותיים כשנה מאוחר יותר, לאחר שהשוק תיקן כלפי מעלה בחדות.
תחילת השנה היא זמן מצוין להזכיר לכולנו מקצת מהשגיאות הנוספות הנפוצות ביותר שיכולות לקלקל את התשואה של התיק שלכם.
לא שומרים על תמהיל נכסים קבוע בתיק
כהמשך לשגיאה הקודמת, שגיאה שכיחה נוספת של משקיעים היא לשנות את תמהיל התיק שלהם לאור מצב הרוח בשוק. בזמנים של אופוריה הם מגדילים את הרכיב המנייתי ובזמנים של דכדוך הם מקטינים אותו ומגדילים את הרכיב הסולידי. התוצאה היא לא רק תזמון גרוע של השוק, אלא בעיקר הגדלה של התנודתיות של התיק מעבר למה שאופייכם מאפשר לכם לסבול.
אם אתם עונים על פרופיל המשקיע הישראלי הממוצע, הקצאת הנכסים שלכם (asset allocation) מבוססת על 20% באפיק המנייתי ו- 80% באפיק האג”חי. כאשר גדל הרכיב המנייתי בתיק, התנודתיות של התיק תהיה גבוהה מידי מזו שאתם יכולים לסבול. הדרך הנכונה היא לשמור על אופן הקצאת נכסים קבוע כל הזמן. בשביל לעשות את זה, עליכם לבצע איזון מחדש (Re-balancing) של התיק אחת לשנה – למכור/לקנות מניות/אג”ח כך שבתחילת השנה החדשה תמהיל התיק שלכם יחזור למה שהיה בתחילת השנה הקודמת.
קונים ביוקר ומוכרים בזול
“קנו בזול ומכרו במחיר ההוגן” זה לא סתם סלוגן, יש לכך משמעות אמיתית (אגב, שימו לב שכתבתי “מכרו במחיר ההוגן” ולא ביוקר, היות וחכם למכור מניה כשהיא מגיעה למחיר הכלכלי ולא להיות חזירים ולחכות שאולי היא תעלה עוד למעלה). אם אתם קונים מניה רק על סמך מכפילים ומבלי לבצע הערכת שווי מלאה לחברה עצמה, כיצד תדעו אם הנייר נסחר בדיסקאונט או ביוקר? יותר מזה, נניח שקניתם והתמזל מזלכם והמחיר עלה ב- 10% למעלה, כיצד תדעו מתי למכור? ואם המחיר ירד ב- 10%, האם למכור או לחזק?
חוסר ביצוע הערכת שווי למניות שאנו קונים, מוביל רבים להילחץ ולמכור מניות לאחר שהן יורדות אפילו בשיעור קטן (בגלל הפחד מירידות נוספות), ומצד שני מוביל למכירת מניות לאחר עלייה בשיעור נמוך יחסית (בשל הפחד לאבד את מה שהרווחנו). זאת עובדה סטטיסטית, שהצלחות לאורך זמן בשוק ההון מגיעה בעיקר מהמניות שמניבות תשואות גבוהות במיוחד. לכן, צריך להחזיק מניות בסבלנות עד הגיען למחיר ההוגן תוך התעלמות מתנודתיות המחירים בדרך.
קונים יותר מידי מניות
אם תסתכלו בתיק של וורן באפט או של גורואי השקעות מצליחים אחרים, תגלו שהוא מורכב מכ- 6-10 מניות מרכזיות. מנגד, אם תציצו בקרן נאמנות מנייתית ישראלית ממוצעת, תגלו שם בין 50 ל- 100 מניות. מי מביניהם נוהג בחכמה?
מנהלי ההשקעות של אותן קרנות יספרו לכם שהפיזור הוא הכרחי בשביל להקטין את הסיכון של ההשקעה. ובכן, חשוב להבדיל בין סיכון, שהוא למעשה סיכון אשראי (סיכון שהחברה תגיע לחדלות פירעון), לבין תנודתיות מחירים. בשני המקרים הצדק עם באפט – אין כל היגיון להחזיק מספר כה גדול של ניירות. סטיית התקן של השוק האמריקני היא סביב 20% לשנה (באופן כללי, סטיית תקן היא תנודתיות המחירים השנתית מסביב לתשואה הממוצעת). אם תקנו מניה בודדת באקראי ותחזיקו אותה במשך שנה, סטיית התקן של התיק שלכם תהיה גבוהה מ- 50%. החזקת מניה בודדת היא אכן הימור לשמו, אולם אם תרכשו 12 מניות תקבלו סטיית תקן גבוהה ב- 2-3% בלבד מעל התנודתיות של השוק כולו, לא הבדל משמעותי. יותר מזה, ככל שתחזיקו מספר גדול יותר של ניירות תתקשו לייצר תשואה עודפת על פני השוק, וזאת אחת הסיבות לכך שמרבית הקרנות מפסידות לשוק המניות. השורה התחתונה היא שאין היגיון להחזיק יותר מ- 10-12 מניות, ועדיין לתיק שלכם תהיה תנודתיות דומה לזו של השוק כולו, ואם תבחרו אותן בקפידה, סיכון האשראי יכול אף להיות נמוך מזה של השוק.
משלמים עמלות גבוהות מידי
לפעמים אני נדהם כשאני שומע שיש אנשים שעדיין משלמים עמלות של 0.5% ויותר משווי הפעולה בחשבונות ההשקעות שלהם בבנקים, כאשר יש להם חלופה נוחה וזולה הרבה יותר של ברוקרים פרטיים (בתי השקעות חברי בורסה). יותר מזה, הברוקרים הפרטיים גובים עמלות מינימום ודמי ניהול נמוכים בלבד בהשוואה לבנקים שגובים עמלת מינימום של 20-30 שקלים לפעולה בניירות ישראלים. העמלות האלו פוגעות בצורה מיותרת בתשואת התיק שלכם, ובוודאי אם אתם משקיעים לטווח ארוך.
אני לא מציע שתרוצו לסגור את חשבון הבנק שלכם, אבל ההמלצה שלי היא להתמקח עם הבנק בצורה קשיחה על העמלות או לחילופין ליצור קשר עם ברוקר פרטי אמין שייתן לכם תנאי מסחר אטרקטיביים, שכמעט ולא יגרעו מאומה מהתשואה שהשיג התיק שלכם בפועל.
* * *
תקנות הייעוץ הכללי של הרשות לניירות ערך אוסרות עליו להתייחס לתגובות שלכם בעמוד זה, אולם אתם מוזמנים לפנות אליו באמצעות המייל. הדברים מובאים לצורך מידע כללי בלבד ואין לראות בהם משום המלצה ו/או ייעוץ לגבי כדאיות ההשקעה בניירות ערך ו/או מכשירים פיננסיים אחרים. הדברים אינם מהווים תחליף לייעוץ ספציפי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם, וכל העושה בהם שימוש עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. לכותב אין רישיון ייעוץ השקעות, ואין לו עניין אישי במניות שהוזכרו.
