“האם אפשר להרוויח מהשקעה במניות ללא צורך בניתוח חברות?” – שאלה טובה. ובכן, מחקרים מלמדים שזה אכן אפשרי. כל מה שאתם צריכים לעשות, הוא לקנות סל של מניות עם מספר מכפילים נמוכים קבועים, להחזיקן לתקופה מסוימת, ואז למכור אותן ולהחליפן במניות עדכניות. למה זה עובד? כי בממוצע, לאורך זמן, תחזיקו במניות לא פופולאריות הנסחרות מתחת למחיר ההוגן שלהן, ולכן צפויות לעלות יותר משיעור העלייה של שוק המניות כולו.
כולנו מכירים את המגבלות של מחקרים אקדמיים, ולכן בשביל להוכיח אחת ולתמיד שאסטרטגיות כאלו אכן מצליחות לנצח את השוק, הקמתי לאחרונה את אתר המניות המנצחות, שם אני מנהל תיק מניות אמיתי על פי אסטרטגיה אוטומאטית כזאת. היתרון, תוכלו לנצח את השוק בפער משמעותי. החיסרון – התנודתיות של התיק תהיה דומה לזו של שוק. במילים אחרות, בשביל להצליח בשיטה תצטרכו להיות מסוגלים לסבול ירידות ועליות זמניות של אחוזים לא מבוטלים לאורך השנים.
אם אתם לא בנויים לנסיעה על רכבת הרים כזו, אסטרטגיה אוטומאטית שעשויה להיות נהדרת עבורכם, היא שיטת “כלבי הדאו” (Dogs of the Dow) של מייקל היגנס. באסטרטגיה זו אתם קונים בתחילת כל שנה את 10 המניות מתוך מדד הדאו ג’ונס בעלות תשואת הדיבידנד (הדיבידנד שחולק ביחס למחיר המניה) הגבוה ביותר בשנה האחרונה. בסוף השנה עליכם למכור את המניות ולקנות עשיריית כלבים חדשה.
ולמה היא מתאימה עבור משקיעים שונאי תנודתיות? כלבי הדאו לנקודת הזמן הזו, הן הענקיות הבאות: AT&T, וורייזון, מרק, פייזר, ג’ונסון אנד ג’ונסון, פרוקטור אנד גמבל, אינטל, קראפט, וסוגרות את הרשימה DuPont וג’נרל אלקטריק. כולן גדולות ממדים ומובילות שוק בתחומן, ולכן גם תנודתיות המחירים שלהן נמוכות בצורה משמעותית בהשוואה לשוק המניות כולו. למעשה, אפשר להסתכל על המניות האלו כמו על אג”ח קצרות טווח, המשלמות ריבית קבועה (תשואת הדיבידנד), אולם עם פוטנציאל לרווחי הון גדולים יותר משל אג”ח.
השיטה הוצגה לראשונה ב- 1991, ועד כמה שאני זכרתי לא עשתה חייל. אולם, לפי הנתונים באתר www.dogsofthedow.com, שעוקב אחר השיטה מזה שנים רבות, היא דווקא עובדת יפה, ובמיוחד בתקופות דוביות בשוק. לדוגמא, בשנים 2000-2002 כלבי הדאו הניבו תשואה ממוצעת חיובית של כ- 7% בעוד השוק האמריקני צלל למטה. בשנים הטובות של שוקי המניות, למשל ב- 2009 ו- 2010, השיטה הפסידה לשוק אבל עדיין הניבה תשואה חיובית דו-ספרתית מרשימה.
אם אתם רוצים ליישם את האסטרטגיה הזו עבור מניות ישראליות, עשרת כלבי ת”א 25 יהיו המניות של חברות התקשורת סלקום, פרטנר ובזק, בעלות תשואת דיבידנד שנתית דו-ספרתית, ואחריהן (בפער די גדול) נמצאות לאומי, פז נפט, מזרחי טפחות, כיל, גזית גלוב, שטראוס, ואלביט מערכות.
מובן שלא כל המניות ברשימה נראות מבטיחות. למשל, תשואת הדיבידנד הגבוהה של חברות הסלולאר מטעה. הרווחים שלהן הולכים להתכווץ בהדרגה בשנים הקרובות לאור הכניסה של המפעילים החדשים ובעקבות התגברות הרגולציה כנגדן. מנגד, מניות הבנקים דווקא נראות מעניינות, היות ובנוסף לתשואת הדיבידנד הנאה שלהם, הם גם מניבים תשואה מרשימה על ההון ונסחרים במכפילי הון נוחים.
בסופו של יום, אם אינכם יודעים כיצד לנתח חברה וכיצד להעריך את המחיר ההוגן של מניותיה, בחירה אקטיבית של מניות בודדות לא תוביל אתכם רחוק. לעומת זאת, בחירה באסטרטגיה פסיבית דוגמת זו שתיארתי כאן, לא בטוח שתנצח את מדד ת”א 25 עצמו, אבל אם תתמידו בה לאורך תקופה מספיק ארוכה (לפחות 5 שנים), אני מאמין שתשיגו תשואה מרשימה.
גילוי נאות: לא מחזיק.
