ההצלחה בהשקעה במניות טמונה בקניית מניות הנסחרות מתחת למחירן האמיתי והשגת תשואה כתוצאה מעליית מחירן מעלה. אולם, כיצד נדע אם מניה נסחרת מתחת למחירה האמיתי? האם מניה הנסחרת במחיר של 2 ש”ח זולה יותר ממניה הנסחרת במחיר של 100 ש”ח?
כפי שהבנתם כבר, מניה אינה סתם פיסת נייר עם תג מחיר. החזקת מניה שקולה לבעלות חלקית בחברה. אי לכך, המחיר האמיתי של מניה שקול לחלק היחסי שלה מהשווי האמיתי של החברה (Intrinsic Value). במילים פשוטות, המחיר האמיתי של מניה אחת יהיה שווה לערכה הכולל של החברה מחולק במספר המניות הנסחרות שלה. כך לדוגמא, מחירה האמיתי של מניה של חברה ששוויה מיליון ש”ח ובעלת מיליון מניות נסחרות, יהיה שקל בודד. באופן דומה, חברה ששוויה האמיתי 100 מיליון ש”ח ובעלת מיליון מניות נסחרות, כל אחת ממניותיה תהיה שווה 100 ש”ח. אם מניה זו תסחר במחיר של 50 ש”ח, מחצית מהמחיר נכון שלה, היא תחשב להשקעה אטרקטיבית, בעוד שגם אם המניה הראשונה תסחר במחיר נמוך הרבה יותר של שקל וחצי בלבד, אך גבוה ב- 50% ממחירה הנכון, היא תהיה דווקא יקרה ולא אטרקטיבית להשקעה.
כיצד אם כן נעריך את שוויה האמיתי של חברה? ישנן שלוש טכניקות עיקריות.
הערכת שווי החברה הנכסי הנקי (Net Asset Valuation)
באופן תיאורטי, אם בעלי חברה מסויימת יחליטו לסגור את החברה, למכור את כל נכסיה ולשלם את כל התחייבויותיה, סך המזומנים שישארו בידם יהיו השווי הנקי של החברה. למרות ההגיון הרב בהערכת שווי זאת, היא אינה שימושית במקרים רבים. ראשית, נשאלת השאלה כמה שווים נכסי החברה? חברה עשויה להחזיק בנכסים מוחשיים רבים ומגוונים, כגון ציוד, מפעלים, בניינים ועוד. המחיר והמועד בו נרכשו הנכסים הללו ידוע, אך הם מאבדים מערכם לאורך השנים כתוצאה מבלאי, ולכן ערכם הנוכחי שונה, ומצריך השכלת שמאות בסיסית לפחות.
חלק מנכסי החברה הינם נכסים לזמן ארוך, ולכן החברה עשויה להתקשות למכור אותם תוך פרק זמן סביר. מכיוון שחלק מהם הינם נכסים ייעודיים לצורך הפעילות העסקית של החברה, למשל מכונות לייצור מוצר ספציפי, ייתכן ולא ימצא קונה שיהיה מעוניין לרכוש אותם. ברשות החברה גם נכסים בלתי מוחשיים, כגון מוניטין, פטנטים וכדומה. נכסים אלו שווים כמובן כסף עתה, אך ייתכן ולאחר פירוק החברה, לא יהיה להם ערך כלל.
גם בצד ההתחייבויות ההערכה אינה מיידית. התחייבויותיה של החברה ידועות, אך חלקן התחייבויות לזמן ארוך הנושאות ריבית, ולכן ייתכן ופרעון מיידי שלהן יקטין את ההחזר. למרות שהריביות על הלוואותיה של החברה ידועות בדרך כלל, ישנם גם ענייני מיסוי ופרמטרים אחרים שיהפכו את הערכת גובה ההחזר הנקי למורכבת יותר.
מכלול השיקולים הללו, הובילו את בנג’מין גראהם, אבי שיטות השקעת הערך, להציע את הערכת שווי הנכסים השוטפים הנקי (Net Current Assets) השמרנית, ככלי שימושי להערכת שוויה של חברה. על פי גראהם, על מנת לקבל את שווי הנכסים השוטפים הנקי, עליכם להפחית את כל התחייבויותיה של החברה מנכסיה השוטפים. גראהם חיפש חברות ששווי השוק שלהן היה נמוך משני שלישים משווי הנכסים השוטפים הנקי שלהן. כך הוא הגדיל מאוד את מרווח הביטחון (Margin Of Safety) למקרה שמשהו אכן אינו תקין בחברה ושוויה האמיתי אכן נמוך מהערך הנגזר משוויה הנקי.
הטכניקה של גראהם היתה נהדרת בעבר הרחוק, אך כיום נדיר למצוא חברות הנסחרות כל כך נמוך מתחת לערכן (למרות שהן צצות מידי פעם בעיקר בעיתות של חשש ממיתון או משבר כלכלי כלשהו, המוביל לירידות חדות של השוק). לאור זאת, ובשל הקושי בהערכה מהימנה של הערכת שוויה הנקי של חברה, טכניקה זו שימושית הרבה פחות היום.
הערכת שווי יחסית (Relative Valuation)
שיטה נפוצה ופשוטה זו, משמשת משקיעים רבים לאיתור חברות הנסחרות בזול. השיטה מתבססת על ההנחה כי לחברות מאותו המגזר יהיה אופן פעילות דומה, ולכן הן תתומחרנה בצורה דומה. הרעיון אם כן, הוא להשוות יחסי תמחור פיננסים, הנקראים מכפילים, של חברה אל הערכים הממוצעים במגזר. במידה והיחס נמוך מהערך הממוצע, הדבר עשוי להעיד על חברה הנסחרת בזול.
יש הרבה מכפילים שאפשר להשתמש בהם. הנפוץ והמוכר ביותר הוא מכפיל הרווח ( P/E – Price/Earning), המחושב על ידי חלוקת מחיר המניה הנוכחי ברווח הנקי למניה ב- 12 החודשים האחרונים. מכפילים נפוצים נוספים הינם מכפיל השווי המאזני (Price/Book Value) והמכפיל התפעולי (EV/EBITDA).
שיטת המכפילים נהפכה לנפוצה ביותר, בעיקר משום הפשטות הרבה לחישוב המכפילים, אך גם בשל העובדה כי אנליסטים רבים מרבים להשתמש בהם בסקירותיהם. למרות זאת, חשוב להבין כי עצם היות יחס פיננסי של חברה כלשהי נמוך מהערך המגזרי הממוצע, אינה מעידה בהכרח על כך שמניות החברה נסחרות בהנחה.
לעיתים, ישנה סיבה טובה לכך שערכו של המכפיל יהיה נמוך. ייתכן לדוגמא, כי החברה השיגה תוצאות מצויינות לאורך השנים האחרונות, אך איבדה את היתרון התחרותי שלה, ולכן תוצאות טובות כאלו לא ישנו בעתיד. ייתכן לכן, כי המכפיל הנמוך כבר מתמחר בתוכו את הירידה הצפויה בהכנסות החברה. באופן דומה, ייתכן וחברה מסויימת תסחר תחת מכפילים גבוהים, אך קצב הצמיחה המהיר שלה צפוי להגדיל את הרווחים בצורה משמעותית כבר בעתיד הקרוב, ולכן היא עשויה להיות אטרקטיבית להשקעה למרות המכפיל הגבוה. החסרון העיקרי אם כן של שיטת המכפילים, היא העובדה שהיא מתבססת על תוצאות העבר של החברה, ואינה מייחסת כל חשיבות לתוצאות הצפויות של החברה בעתיד, שהן הפרמטר העיקרי בהערכת שוויה של החברה, כפי שנראה בהמשך.
השורה התחתונה, היא שהשוואת המכפילים של חברה לערכים הממוצעים במגזר, היא דבר נבון שיכול לסייע לנו לאתר חברות פוטנציאליות להשקעה. אולם, חשוב לזכור את המגבלות הרבות של המכפילים ולהתייחס אליהם כאמצעי סינון ראשוני בלבד, שלאחריו תדרש העמקה נוספת והערכת שווי מהימנה. הערכת שווי מהימנה שכזו, ניתן לבצע באמצעות השיטה השלישית – שיטת היוון תזרים המזומנים.
לחצו כאן כדי ללמוד כיצד להעריך את מחיר המניה הנכון בעזרת השיטה.
